מאפיינים של הזמן היהודי החדש

עמוד:238

נוסף לכך , ההפרטה של הדת פירושה הוצאתה מרשות הרבים , וזה אומר : ניתוק בין הסמכות הפוליטית של המדינה , נציגיה וחוקיה , לבין כל הדתות . עקרון הסובלנות הדתית מ Q בנה בכך אל תוך המרחב הציבורי ואל תוך רקמת החוקים והזכויות האזרחיות . הדת נעשית בחירה רצונית , ואין עוד מקום לכפיית הדת בכוח החוק הציבורי . בסיסמת המשכילים ניתן לשמוע מרכיב אנוסי נוסף . העברת היהדות לתחום הפרטי פירושה גם להצניע אותה , כאילו יש בה משהו שראוי להסתיר מן העולם החיצון . מבחינה מהותית ספק אם זו היתה הכוונה תמיד . היו אמנם משכילים שהתביישו בפגמיה של תרבות החיים היהודית , אך רבים קיוו שעל ידי סילוק העיוותים יוכלו לחשוף את היופי והחזון החבויים בתרבות היהודית , ולהוכיח כי יש לה מה לתרום לתרבות העמים המודרנית . בכל זאת , בושה היא מקור לסתירות וסיבוכים , וניתן לשער שנטיית ההסתרה התקיימה במידה מסוימת גם אצל אלה שזו היתה משאלתם . עם זאת , הכנסת חידושי המדע ורעיונות הנאורות אל תוך חיי היהודים לא היתה יכולה להיות תוספת תמימה או מכנית . המודרניות היהודית החדירה את עולם החוץ לתוך הפנים , ובמקרים רבים יצקה תכנים ואידיאלים של עולם הפנים היהודי לתוך האופן שבו יהודים הצטרפו למעגל האירופי–המודרני . פירוש הדבר היה מידה מסוימת , וריבוי אופנים , של התבוללות . בשיח היהודי של ימינו הביטוי " התבוללות " קיבל משמעות צרה ושלילית , בערך כמו הביטוי " התייוונות . " בשני המקרים זה שימוש לא הולם , כיוון שהוא מניח ויתור מוחלט והכרחי על כל זהות יהודית . למעשה , בימי קדם היה ההלניזם התרבות הכללית של התקופה , ועם זאת פרחו במסגרתו תרבויות יהודיות ממינים שונים , שכולן הושפעו ממנו , מעט או הרבה . כך לא רק אצל פילון מאלכסנדריה ובני קהילתו המעטירה , אלא גם אצל החשמונאים עצמם ( שמלכיהם נקראו בשמות כמו הורקנוס , אריסטובלוס ואלכסנדר ינאי ) ואפילו חכמים מיוצרי המשנה והתלמוד , ובצדם היהודים ההלניסטיים שהוסיפו , עד למאה ה , 6– להתפלל בבתי כנסת מעוטרי מוזאיקה הלנית , המתארת דמויות מן התנ " ך יחד עם גלגלי המזלות , מסמלי התרבות הכללית , העל–תרבותית , של הזמן . בדומה לכך , בעת החדשה , נתפסו התרבות והמדע של אירופה המודרנית כתרבות " כלל אנושית , " שאי אפשר לאדם שלם שלא להשתתף בה , וכך להתבולל בה במידה זו או אחרת . זאת מפני שיהודי הוא אדם בכל מקרה , ולהיות אדם פירושו לטפח אטריבוטים אוניברסליים מסוימים , שבלעדיהם קיום האדם הוא חלקי או קטוע . הפרדוקס היה , כמובן , שכדי להיות " אדם שלם " צריך האדם לעשות את עצמו מחולק וחצוי – בין הציבורי והפרטי , בין היהודי והאירופי וכדומה . ייתכן שהדבר מלמד שאין סובייקט אנושי שלם במובן של " אינטגרלי . " כלומר , גם אם אדם משלים את החסר בזהותו או באנושיותו , אין פירוש הדבר שהוא מגיע בכך לידי אינטגרציה הרמונית של כל מרכיביו . מצד אחר , סיסמת ההשכלה נשמעת כמקבלת את הדרישה לראות ולעצב את היהודיות כ"דת" גרידא . ואמנם כך נתפרשו הדברים בגרמניה , ולאחריה בארה"ב של המאה ה . 20– במזרח אירופה , לעומת זאת , וכיום בישראל , קיבלה היהודיות גם גוון לאומי . בארצות המערב היום , ובייחוד באמריקה , התמונה נעשתה מורכבת יותר . רבים מיהודי המערב היום רואים במנהגי הדת עצמה רכיבי תרבות יהודיים , יהודי Q ת , שהם רוצים לקיים בחייהם הפרטיים או לבנות מסביבם קשרי קהילה . וכך "היהדות שבבית" מתפרשת לעתים כזיקה אתנית ותרבותית , ולאו דווקא תיאולוגית . מימוש היהדות בערכים אוניברסליים או : יהודים מודרניים ושינוי העולם חדירת היהודים לחברה הלא יהודית היתה כרוכה בהישגיות עצומה , בהדגשה ( יהודית ביסודה ) של לימוד ומחקר , ובשאיפה להצטיין בכל העניינים שהיו עד כה נחלת החברה האירופית , ולהגיע לא רק להצלחה כלכלית אלא גם להשפעה רעיונית , אמנותית , אקדמית ותקשורתית . ואצל מיעוט רדיקלי וחדשן היה ניסיון נמרץ לשנות את החברה שאליה הם נכנסים , וזאת כתנאי לעצם יכולתם הנפשית והמוסרית להצטרף אליה . לפנינו דפוס חוזר בכניסתם של יהודים , בתנאי שוויון פורמלי , לחברות הלא יהודיות : מספר לא מבוטל שלהם נעשים מתקני עולם . הם מזרימים את האנרגיה האינטלקטואלית שלהם לתוך חזון חברתי וציוויליזטורי חדש , המתרגם את החזון היהודי העתיק לאידיאלים בני הזמן , ומכליל אותם מעבר לגבולות העם וההיסטוריה היהודית . במאות ה20-19– מילאו יהודים את שורות התנועות החברתיות והפוליטיות שבאו להגשים חזון מוסרי אוניברסלי , בעיקר תנועות ליברליות וסוציאליסטיות , כולל מהפכניות , ותנועות שחרור של עמים אירופיים שהיהודים הצטרפו אליהן בשקיקה . ניתן לראות כאן סוג של הצטרפות שוללת , חוסר יכולת לקבל ממש את מה שמקבלים , ודרישה ליצור במקומו משהו חדש . היהודי הגרמני או ההונגרי נכנס לחברה ולתרבות באירופה לא כמו שהן קיימות במציאות , אלא כמו שהן צריכות להיות , בדמותן הראויה או האידיאלית בעיניו , דמות חדשה שאינה קיימת בפועל ; לכן פעל לרפורמה ואף למהפכה במציאות שאליה הצטרף , וזאת כתנאי לעצם יכולתו לקבל אותה . נוסף על כך , במקרים רבים , לא בכולם אבל בקבוצה אופיינית מתוכם , האידיאל שלפיו התיקון אמור להתרחש נשאב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא