יהודים ונוצרים בימי הביניים

עמוד:213

( הנוצרים ) הצעירים . דימוי זה מופיע בכל מקום שבו דן אוגוסטינוס בעדות יהודית – וכאן נמצא המפתח להבנת מחשבתו . האם אין הקפסאריוס מגלם בדמותו את "הרב העובד צעיר" מספר בראשית , דימוי שגם אוגוסטינוס מצטט בחיבורו , Adversus Iudaeos שהוא בעיקרו דרשה על הטוב מול הרע ? כאשר מבינים את הדבר במונחים אלה , שפרשנים נוצריים בדורות הבאים אימצום כולם , ברור שהתפיסה של "עדות היהודים" לא בישרה על יחס מתון . הגוף הנוצרי כדי לחשוף את שורשיהם של יחסי היהודים והנוצרים בימיהביניים , ובעיקר של המתח שנוצר בין שתי הקבוצות , עדיף , כאמור , לפנות למושג הגוף : גופו של המשיח , שהנוצרים ראו בו מושג החופף את החברה הנוצרית . תפיסה זו מקורה בברית החדשה , באיגרת הראשונה של פאולוס אל הקורינתיים ( י , , ( 18-16 שבה אומר פאולוס , כי כל מי שמקבל את כוס הברכה , " המחברת אותנו אל דם המשיח" והלחם , "המחבר אותנו אל בשר המשיח" ( מה שיכונה לאחר מכן בשם ה"אויכריסטיה , " שהיא בשרו ודמו של המשיח , ( יימנה עם "אנחנו הרבים ( ש ) היינו לבשר אחד" עם אדוננו . האויכריסטיה , הכלל הנוצרי , יחד עם הפרט הנוצרי , הם אחדות גופנית אחת וניתן להחליפם זה בזה . גוף זה חייב להישמר בטוהרתו . על כף המאזניים מוטל כאן לא טוהר הפולחן בלבד , כי אם טובתה של האחדות הנוצרת , שהיא זהה עם החברה הנוצרית בכללותה וכל אחד ואחד מחבריה . כפי שהגדיר פאולוס באיגרת הראשונה אל הקורינתיים ( י , , ( 19 ליהודים לא היה מקום במבנה הזה . את הנוצרים , בכל אופן , לא העסיקה השאלה של חברותם של היהודים בגוף הזה . הם פחדו יותר מתוצאות ההתחברות עם יהודים , למשל באמצעות סעודה משותפת ויחסי מין . במונחי פרשנותו של פאולוס בדבר היפוך התפקידים בין יעקב לעשו , שררה בקרבם דאגה , כי קרבתם של יהודים אמיתיים עלולה לאיים על שלמותו הרוחנית של ה"יעקב . " גירוש היה אחת התרופות למניעת התרחשות כזו . באיגרת אל הגלטיים ( ד , , ( 30 אומר פאולוס ( על בסיס הכתוב בספר בראשית כא , י '" : ( גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בנ ] ' ה ] של הגבירה . " משמע , כל בני האמונה היהודית יגורשו , כדרך שגורש בנה של הגר ( התפקידים של יצחק וישמעאל גם הם מהופכים כאן . ( פאולוס עצמו התכוון כאן מן הסתם לנוצרים המפגינים את אמונתם הבלתי–שלמה , בכך שהם נימולים כיהודים . פרשנים נוצריים מאוחרים ייחסו את איומו של פאולוס במישרין ליהודים . חוקר המשפט הנוצרי מן המאה ה , 14– אולדראדוס דה פונטה , הביא את הציטטה מהאיגרת אל הגלטיים כדי להסביר מדוע ניתן חוקית לגרש יהודים שהפרו את הכללים המסדירים את התנהגותם . פרשנים נוצריים לא עצרו שם . יהודים לא היו רק קרנאלים ( מלשון בשר ) לעומת הנוצרי הרוחני , כניסוחו של אוגוסטינוס ( שחזר ואימץ לו את המינוח של פאולוס , ( הם לא היו רק " משרתים . " בפרשו את הפסוק , "לא נכון לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לפני הכלבים" ( מתי טו , , ( 26 אמר יוהאנס כריסוסטומוס מאנטיוכיה , בן–זמנו של אוגוסטינוס לערך , כי היהודים הם הכלבים , והבנים הם הנוצרים הראויים לקבל את האויכריסטיה . פרשנים נוצריים מאוחרים יותר הלכו בעקבותיו . השוואתם של יהודים לכלבים נעשתה דבר מקובל . היא תאמה גם את האידיאל של שמירת טוהר הגוף , כיוון שמאז ימי קדם נאסר על כלבים להיכנס למקדשים מחשש שיזהמו אותם . במסורת התיאולוגית והמשפטית הנוצרית נקבע שעל היהודים אסור כל מגע עם הגוף האויכריסטי של המושיע . המפיץ העיקרי של רעיונות אלה היה אגובארד , בישוף העיר ליון בראשית המאה ה . 9– לדידו של אגובארד – כל מגע עם יהודים יש בו כדי לזהם . הוא היה מוטרד בעיקר משאלת יהודים בסעודה , טרנטו , . 1575 הוגי דעות נוצריים היו מוטרדים משאלת שיתוף עם יהודים בשולחן האוכל שלדעתם יזהם אותם . היו שהקצינו והאשימו את היהודים ברציחת ילדים נוצרים למטרות פולחניות במה שנודע כ"עלילת הדם"

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר