יהודים ונוצרים בימי הביניים

עמוד:209

קהילות . נשמעו גם מחאותיהן של קהילות על כך שאנשים לא מוסמכים מייצגים אותן מול השלטונות החילוניים . קהילות יהודיות בימי–הביניים לא היו "קורפורציה בין קורפורציות , " דהיינו , גופים בעלי סמכויות שיפוט מוקנות . העולם של ימי–הביניים היה מודע לקיומן של קורפורציות אמיתיות רק מאז המאה ה . 13– קהילות יהודיות התארגנו בארץ הריין ובמקומות אחרים מאות שנים קודם לכן . יתר על כן , החוק הרומי , כבר בעת העתיקה המאוחרת , מנע מקהילות יהודיות הן את הזכויות והן את סמכויות השיפוט שניתנו לקורפורציות . רוח החוק , ולעתים קרובות גם אופן יישומו , המשיכו להתקיים . פירוש הדבר היה שליהודים לא היו זכויות קבוצתיות קבועות . במקום זאת הם היו תלויים תדיר בגחמותיהם השרירותיות של שליטיהם , דבר הניכר מכתבי ה"הגנה" ( protectio ) שהשליטים העניקו להם . במקורם , בשנת 800 לערך , ניתנו צ'ארטרים אלה ל"תושבי קבע , " ויהודים בכללם , כזכות יתר . עם היווצרותו של המשטר הפיאודלי , וכעבור זמן , עם קבלתם של החוקים הטריטוריאליים ( שהיו תקפים בעיקרם לנוצרים , ( הודרו היהודים מהם . המסמך המקנה זכויות מיוחדות הופנה כעת ליהודים בלבד , ובלא ספק היתה בו רק ערובה חוקית חלושה ביותר , ולעתים קרובות אפילו בנוגע לזכות הישיבה שלהם . איש לא היה יכול להסביר לאשורו מדוע הוכפפו היהודים לשלטונו של "חוק מיוחד . " הסבר חלקי אפשר למצוא בכך שהיהודים היו "מסופחים" ללשכה המלכותית ( האוצר והחלק הקבוע של הממלכה , ( ואחר כך , משנת , 1234 הם היו ל"צמיתי הלשכה , " לא צמיתים או עבדים ממש , כי אם בני אדם התלויים לגמרי במלך . לחלופין נאמר , כי היהודים הם "כמו עבדים ( מבחינת החוק , " ( או "עבדי המלך , " או "כמו רכוש ( מלכותי . " ( המעמד החוקי של היהודים היה אפוא מלאכותי , וכאשר הוא חדל לפעול , יכלו המלכים , כפי שעשו לעתים קרובות , לגרשם באין מפריע , ולא היתה זו תשובה לבקשה שהגישה הכנסייה . באנגליה ( 1290 ) ניצל המלך אדוארד הראשון את פחדם של האצילים , ואפילו של פשוטי העם , שמא הצורה שבה משתמש בית המלוכה ביהודים תביא אותם לידי פשיטת רגל . בצרפת ( 1306 ) הגיעו המלכים לידי החלטה האוסרת על יהודים לעסוק במתן הלוואות , כופה עליהם להתנצר ומונעת מהם רציחות פולחניות , שלדעתם אכן היו מתקיימות . משנכשלו בהשגת המטרות האלה , נפטרו המלכים מן היהודים . בספרד נאמר בצו הגירוש המלכותי , כי יהודים "מפתים" מומרים לשוב ליהדות והם מזיקים ל"רספובליקה . " בגרמניה , על חוקיה המקומיים , התקיימה מסכת טלאים של גירושים קטנים , המעורבת בתקיפות גופניות , אף שכמה מקומות עדיין המשיכו להחזיק ביהודיהם . נהוג לחשוב כי היהודים חיו תמיד במזרח . אבל בפולין , שיהודים החלו להשתקע בה במאה ה , 13– התחולל הגידול במספרם רק במאה ה . 16– הקהילה היהודית תנאים בלתי–יציבים אלה עשויים להסביר מדוע בחרו היהודים לנהל את ענייניהם מתוך ראיית הקהילה , בפשטנות מסוימת , כבית דין . גישה זו הקנתה את הסמכות לדיינים , ללמדנים , לרבנים ולפרנסים כפרטים ולא כסוכנים של גופי ייצוג בניקיימא . אמירה רבנית ידועה קבעה , שידוע לנו כי לבית דין יש סמכות במקום פלוני כיוון שלמדן חשוב התגורר כאן פעם . בניגוד לכך , היו הנוצרים אומרים כי "כושרו" ( האפלטוני ) של בית המשפט , או הגוף הדן בעניין , הוא "נצחי . " מלווה כספים יהודי – חיתוך עץ : "היזהרו ממלווי כספים יהודים" ( נירנברג – ( 1491 יהודים עסקו בפעולות כלכליות מורכבות , כולל הלוואה בריבית ( שהיתה אסורה עקרונית על הנוצרים , ( מה שחיזק גם את הצורך והתלות ביהודים , וגם את הבוז והעוינות כלפיהם .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא