|
|
עמוד:192
לפיכך עלינו להתייחס להשפעת המפגש עם היוונות הן בארץ והן בתפוצות . נפתח בעניין הבסיסי ביותר : שפה . השפה היוונית היתה הסממן המובהק של התרבות היוונית , מה שנשאו היוונים עמם בבואם למזרח והכלי העיקרי שנשא עמו את התרבות היוונית . יהודי התפוצות עברו מהר מאוד מן הארמית , ששלטה בתקופה הפרסית , לשפה החדשה . כבר במאה ה3– לפסה"נ תורגמה התורה ליוונית , במצרים התלמית , וגם אם יהודי מצרים אהבו להתפאר שהמלך התלמי עצמו יזם את " תרגום השבעים , " ברור שהדבר נועד בראש ובראשונה לשרת את צורכי היהודים עצמם . ואכן , כבר בהמשך המאה ה , 3– ובמרוצת המאה ה2– לפסה"נ , אנו מוצאים ספרות יהודית העוסקת בתנ"ך באמצעות תרגומו ליוונית . לדוגמה , יהודי ושמו דמטריוס חיבר בלשון היוונית ספר שעסק בכרונולוגיה מקראית ובקושיות שונות העולות מתוך קריאה בסיפורי המקרא ; ובמאה ה2– לפסה"נ כתב יהודי אלכסנדרוני את איגרת אריסטיאס , אשר בה לא רק סיפר את סיפור תרגומה של התורה ליוונית אלא גם , ובעיקר , הציג את היהדות כחכמה וראויה לכבוד . בין השאר , מונה בעל האיגרת בלשון "תרגום השבעים" את המתנות הנכבדות ששלח המלך תלמי השני למקדש בירושלים , והוא מניח לכוהן הגדול הירושלמי להסביר , תוך שימוש ב"תרגום השבעים" של התורה , את ההיגיון העומד מאחורי מצוות שונות . וידועים לנו גם חיבורים אחרים שיהודים כתבו ביוונית בין המאה ה2– לפסה"נ למאה ה1– לספה"נ . נזכיר שוב , למשל , את ספר מקבים ב , המספר את קורות המרד החשמונאי ; לצדו אפשר למנות את ספר מקבים ג , שנתחבר כפי הנראה במאה ה1– לפסה"נ ומספר על מעשים שהיו ( לדבריו ) במצרים בימי תלמי הרביעי ( בסוף המאה ה3– לפסה"נ ;( מן המאה ה1– לספה"נ אפשר להזכיר במיוחד את ספריו הרבים של פילון האלכסנדרוני , המוקדשים ברובם לנושאים פילוסופיים שונים , להצגת "החוקה של משה" ולפרשנות התורה ; את ספר מקבים ד , המלביש את סיפורי המרטירים של מקבים ב בלבוש פילוסופי ; וכן את ספרי ההיסטוריה של יוסף בן מתתיהו ושל יוסטוס איש טבריה , אשר הראשונים קיימים והאחרונים אבדו כמעט לגמרי . אך אלה כאלה מזכירים לנו , שוב , שידיעת היוונית – עד כדי יכולת ורצון לחבר ספרים בשפה זו – לא היתה נחלתם של יהודי התפוצות בלבד . כמו כן יש לציין , שאף אצל יהודים שהמשיכו להשתמש בארמית כשפתם העיקרית , ובעברית – בהקשרים דתיים , היתה לשפה היוונית השפעה רבה . מדובר , קודם כול , באוצר מילים . מאות רבות של מילים יווניות נכנסו לעברית ולארמית , מהן שעדיין אפשר להרגיש במוצאן הזר ( כגון אנדרלמוסיה ואנדרטה , ( ומהן שכבר התאזרחו באורח מלא ( כגון אמבטיה , דוגמה , הוגן , מלפפון , נימוס , סימן , פסנתר , קולמוס . ( נסתכל לדוגמה בפסקה מן המשנה ( סוטה : ( "בפולמוס של אספסיאנוס גזרו על עטרות חתנים ועל הארוס . בפולמוס של קיטוס גזרו על עטרות כלות , ושלא ילמד אדם את בנו יוונית . בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה בא 1 רי F ן בתוך העיר . ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר . " במשנה זו יש אמירה בוטה נגד התחברות עם נוכרים ונגד לימוד שפתם , שנאמרה על רקע המלחמות הקשות ( ה"פולמוסים ( " של המאות ה2-1– המנויות כאן ( ה"פולמוס האחרון" הוא מרד בר–כוכבא , ( ואולם , אפילו מי שאמר או כתב את המשנה העוינת הזאת לא הצליח לעשות כן ללא שימוש בשתי מילים יווניות : "א 1 יריון" ו"פולמוס . " משנה זו מעידה אפוא , בעל כורחה , על עוצמת החדירה של אוצר המילים היווני לעולם היהודי , גם לאותו חלק ממנו שהמשיך להשתמש בעיקר בארמית ובעברית . מעבר למילים שאולות גרידא , יש כמובן גם מקרים רבים עמודים מעוטרים בסמלים יהודיים ( ובהם המנורה וארבעת המינים ) בבית כנסת מהמאה ה4- לספה"נ באוסטיה שבאיטליה . היהדות ההלניסטית ביקשה לקשור , בדרגות שונות , את הדת היהודית עם התרבות הכללית של הזמן . התוצאה היתה תרבות יהדות הלניסטית פורחת ומשפיעה ( גם על הדת , ( שהתקיימה בארץ-ישראל ובתפוצות למעלה מחצי אלף שנים . מתנגדיה , אז ואחר כך , הצמידו לה את הביטוי "מתייוונים" במשמעות עוינת .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|