זווית חדשה על פרקים בתולדות היהודים

עמוד:187

ושפיכות דמים רבה מבית ומחוץ , לא נשמרו במסורת היהודית , לא נמסרו בעברית , לא התקדשו , לא נלמדו ולא נזכרו . הישות השלישית היא קבוצה חדשה המכונה פרושים , שהחלה להתגבש בשליש השני של המאה ה2– לפסה"נ . היא הונהגה בידי אנשים שלא היו כוהנים ולא היו מעוניינים בלגיטימציה התורשתית של הסדר הכוהני המקראי , אלא ביקשו לכונן מקורות תוקף וסמכות חדשים הנשענים על בסיס שונה . הם פיתחו את הרעיון של "מסורת אבותינו בידינו , " המכוון להלכות , חוקים , פירושים ומנהגים שאינם כתובים בתורת משה , כמקור תוקף נוסף הנמסר בעל פה . לרעיון המהפכני של התורה שבעל פה יש שני ממדים : האחד נשען על מקור ידע נוסף שאינו כתוב , אינו מיוסד על השראה אלוהית חד–פעמית השמורה לנביאים , משוררים , כוהנים ולוויים , אינו מוגבל לטקסט כתוב ואינו נשמר בידי כוהנים , אלא מובא בהדגשה מפי בני אדם נטולי ייחוס שבטי , הנחשבים לבעלי מסורת , ניסיון ושיקול דעת המובאים בחשבון . הממד האחר עניינו פירוש חדש של הטקסט המקודש בדרך החורגת מפשט הכתוב , בתוקף חירות פרשנית המסורה לכל אדם ללא תנאים מוקדמים והפטורה מכתיבה מקודשת . המפרשים החדשים האלה נקראו , על שם מלאכתם הפרשנית , פרושים , כעולה מתיאורו של יוסף בן מתתיהו בקדמוניות : "הפרושים הם האנשים אשר יצא להם שם של חכמים יודעים לפרש את החוקים פרש היטב . " העמדה הזאת היתה נושא למחלוקת , כמו שעולה מהמשך הדברים : " הפרושים מסרו לעם כמה הלכות ממסורת אבות שלא נכתבו בתורת משה , ומשום כך דוחה אותם כת הצדוקים האומרת שיש לחשוב לחוקים רק את הכתובים ואילו אלה הבאים ממסורת האבות אין [ חובה ] לשמור . ועל דברים אלה היו ביניהם דיונים וחילוקי דעות גדולים . " הפרושים יצרו בתקופה החשמונאית קבוצות הזדהות רחבות בחוגים שנואשו מכינון מחודש של הסדר הכוהני הישן של בית צדוק ואנשי בריתם , וסלדו מהסדר הכוהני החדש , נטול הלגיטימציה , של בית חשמונאי . הם לא ראו בעצמם כפופים מבחינה דתית ורוחנית לא לאלה ולא לאלה , ואולם , משעה שהחלו לתת מבע כתוב לעמדותיהם , בשל צוק העתים , כמאה וחמישים שנה אחרי החורבן , התפלמסו רק עם העמדות הכוהניות העתיקות של בני צדוק , שכינו אותם צדוקים , ולא נתנו דעתם כלל על עמדות בית חשמונאי , שאותו טרחו להשכיח ולדחוק לשוליים , אולי בשל העובדה שלא שכחו שלפי מסורות שונות ( המובאות בקדמוניות של יוסף בן מתתיהו , יוספוס פלאוויוס ) יוחנן הורקנוס ואלכסנדר ינאי רדפו את הפרושים ( שחלקו על הלגיטימציה שלהם לכהונה ולמלוכה ) בסוף המאה ה2– ובראשית המאה ה1– לפסה"נ . על כן אין לתאר את התקופה הזאת על פי חלוקה של מרכז נורמטיבי ( מתייוונים או חשמונאים ) וכת פורצת גדר ( בני צדוק או צדוקים . ( החשמונאים שלטו ככוהנים גדולים ומלכים מאמצע המאה ה2– ועד לשנת 37 לפסה"נ ועוררו עוינות חריפה אצל בני צדוק , קודמיהם , המובעת בהרחבה ב"פשר חבקוק , " " פשר נחום , " "מגילת מלחמת בני אור ובני חושך" ובאיגרת " מקצת מעשי התורה , " אך גם במפלגה הפרושית , כמו שעולה מדברי יוסף בן מתתיהו על הורקנוס הראשון בקדמוניות , ומדבריו על הפרושים שקראו לעזרת השלטון הסלווקי כדי להדיח את בנו . על פי מסורת זו שמונה מאות פרושים נתלו ונהרגו במלחמת האזרחים שהתנהלה בימי אלכסנדר ינאי . . 2 בשנות ה60– של המאה ה1– לפסה"נ הביס הצבא הרומי בראשות פומפיוס את האימפריה הסלווקית , הגיע מסוריה לארץ–ישראל וכבש אותה . כדרכו של שלטון חדש המבקש להגדיר עידן חדש ולחתום את הישן , שינו הרומאים את הלוח הסלווקי הירחי ללוח רומי שמשי , ובחודש ינואר בשנת 45 לפסה"נ החיל יוליוס קיסר את הלוח היוליאני השמשי ברחבי ממלכתו . חכמי הפרושים , שהשפעתם התעצמה והלכה בתקופה הזאת , רצו בלוח שיהיה נבדל מהלוח השמשי של הכובש הרומי , בעל 365 הימים , אך גם מהלוח השמשי של בני צדוק בעל 364 הימים , וגם מהלוח של בית חשמונאי , שפעלו ככל הנראה על פי הלוח הסלווקי–המקדוני שהיו בו 360 ימים והוא תבע עיבור בכל שנתיים . על כן הם בחרו שלא לקבוע כלל מספר ימים קבוע , מחושב וידוע מראש , לשנה או לעונה , ואף לא לקבוע מספר ימים מחושב מראש לחודש , אלא להשתית את מניין הימים על מולד הירח המשתנה , להפוך את סדרי הלוח המקראי ולהתחיל את השנה בחודש השביעי , תשרי , ולחוג את השינוי הזה בחג שהם חידשו ואינו נזכר כלל בתורה , ושמו ראש השנה . הלוח השמשי החקלאי העתיק , הקודם במאות רבות של שנים ללוח של חכמים , על חלוקתו לארבע עונות שכונו בעת העתיקה קציר , קיץ , זרע ודשא , וחלוקתו לשנים–עשר חודשים , מהחודש הראשון חודש האביב ועד לחודש השנים–עשר חודש אדר , על חישוביו האסטרונומיים הרבעוניים והתריסריים , נקשר בספרות הכוהנית במסורת "המרכבה . " הלוח בכלל ומסורת המרכבה בפרט – שהתייחסה לזמן מקודש המכונה "מרכבות השמים" ביחס לחלוקותיו הרבעוניות והתריסריות , המייצגות את המשך היוצר של הטבע על מחזוריו הנראים לעין , ולזמן משבית המכונה "מועדי דרור" ביחס לחלוקותיו השביעוניות – נהפכו לסלע המחלוקת בין הכוהנים לבית צדוק , המכונים בספרות חז"ל צדוקים , ובין הפרושים , המכונים חכמים או רבנים , ואשר קובעים בתוקף "אין דורשין ... במרכבה" ( חגיגה ב , א . ( בשנת ה70– לספירה , בשעה שחרב בית המקדש , המקום

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא