זווית חדשה על פרקים בתולדות היהודים

עמוד:186

בשבעה מועדים ובשבעים ימי חירות בשנה , מועדי ה' מקראי קודש , שאסורה בהם כל מלאכה , או בהשבתה שביעונית מחזורית מקודשת השומרת על שוויון וחירות בין כל בני הקהילה שאינם עובדים , מעבידים או משעבדים במועדי ה , ' ע Q גן במסורת של בריתות ושבועות הקשורות בחג השבועות , ששמו מתפרש הן מלשון שבועה והן מלשון שבע . אין זה רק מקרה שהחג הזה , אחד משלושה רגלים , שעמד במוקד המאבק של בני צדוק על הלוח , אינו נזכר בשמו במשנה , ששם הוא מכונה "עצרת , " ובנוסח המסורה אין לו מסורת סיפורית , תאריך או מצווה הקשורה בו , ואין לו מסכת במשנה . במסורת הכהונה , לעומת זאת , חג שבועות , הנקרא גם חג השבועים , הוא חג הבריתות וחידוש הברית , יום העדות , חג הביכורים והקציר , חג מעמד סיני ומתן תורה ומועדו קבוע ומקודש ביום א , ' בט"ו בחודש השלישי , הוא חודש סיון . במסורות פרושיות הנזכרות במשנה ובמגילת תענית , נזכרות מחלוקות נוקבות בדבר המועד הראוי של החג , שהיה שנוי במחלוקת בין הפרושים ובין בני צדוק , שנקראו במשנה בהתאמה חכמים וצדוקים . קודם לכן היו מועדי החגים שנויים במחלוקת בין בני צדוק , שאחזו בלוח השמש , לבין בני חשמונאי , ששינו את הלוח ללוח ירחי על פי מצוות הסלווקים . משהחיל אנטיוכוס אפיפאנס , המלך הסלווקי–מקדוני , את הלוח הירחי המקדוני על נתיניו , בשנת 175 לפסה " נ , וכוהנים יהודיים מתייוונים וכוהנים חשמונאים ממונים מילאו את פקודותיו ופקודות יורשיו בתמורה לשררה ושלטון במקדש , עזבו כוהני בית צדוק את ירושלים . הכוהנים המודחים , ששושלתם נקטעה ולוח המועדים המקודש והקבוע מראש שאחזו בו השתבש , ראו את המקדש כטמא ומחולל . הם לקחו איתם את ספריית המקדש , שהיתה מופקדת בידיהם מדורי דורות ושימשה בסיס ללוח הפולחני המקודש ולמשמרת הקודש של כ " ד משמרות הכהונה , והמשיכו לכתוב ולהעתיק , לחבר וליצור כתבי קודש , שכן לגבי דידם המקרא לא נחתם מעולם והלוח המקודש שנשמר במחזור חילופי המשמרות לא פג תוקפו . בתקופה הזאת , שראשיתה בשליש השני של המאה ה2– לפסה"נ , נמצאו אפוא שלוש ישויות חברתיות–דתיות פוליטיות–תרבותיות בעלות זהות מובחנת , שיש להן ולהשקפותיהן ביטוי כתוב . הישות האחת היא הישות העתיקה המעוגנת במסורת המקראית , המכונה "בית צדוק ואנשי בריתו . " לקבוצה הזאת , המעגנת את סמכותה במסורת כתובה מקודשת ועתיקת ימים , ותובעת בכורה בשאלות הקשורות לזמן מקודש , מקום מקודש ופולחן מקודש , לא היה אז כוח פוליטי בארץישראל משעה שהכוהן הגדול חוניו השלישי הוגלה לסוריה בשנת 175 לפסה"נ ונרצח שנים ספורות לאחר מכן . ענף אחד שלה המשיך לפעול ולכתוב במקדש חוניו במצרים , שנוסד בעיר לאונטופוליס בפלך הליופוליס סמוך לשנת 171 לפסה"נ , וענף אחר , בהנהגת הכוהן "מורה הצדק , " שמר על הספרייה במדבר יהודה והמשיך ליצור ולהגן על קדושת המסורת המקראית ולוח השבתות השמשי המקודש . חיבורים כגון "יוסף ואוסנת" מהמאה ה2– לפסה"נ , ואולי אף "ספר חנוך השני" מהמאה ה1– לפסה"נ , נתחברו ככל הנראה בחוגי מקדש חוניו במצרים , וחלק ניכר ממגילות מדבר יהודה נתחבר בידי כוהני בית צדוק , שנותרו בארץ–ישראל בהנהגת הכוהן "מורה הצדק" ויורשיו . חיבוריה של הקבוצה הזאת הם אנונימיים ובדומה למסורת המקראית מביאים מחבריהם את הדברים כדברי קודש ממקור עליון , כשירה אנונימית , כ"סרך" או חוק . הישות השנייה היא ישות פוליטית–צבאית–כוהנית , המכונה מכבים או חשמונאים , שהתגבשה בשליש השני של המאה ה2– לפסה"נ . מייצגיה של הישות החדשה הזאת , שהיתה בעלת אופי צבאי בולט העולה מכל המקורות שהגיעו לידינו , נטלו לידיהם את השלטון ביהודה מאמצע המאה ה2– לפסה"נ בתוקף העובדה שהיו מצביאים רבי הישגים בשדה הקרב ומנהיגים שהרחיבו בכיבושים ובגירושים את גבולות יהודה . בני חשמונאי החזיקו בשלטון עד לזמנו של הכיבוש הרומי בידי פומפיוס בשנת 63 לפסה"נ , וקץ השושלת אחרי מלחמות אחים עקובות מדם היה בימי מתתיהו אנטיגונוס , שהוצא להורג בשנת 37 לפסה"נ . את שלבי ההתרחשות ההיסטורית שהביאו לעלייתה לשלטון מספרת השושלת החשמונאית בספר מקבים א , שנשמר ביוונית בתרגום השבעים וממנו עולה שבשנת 140 לפסה"נ נועדה בירושלים אספת עם שאישרה את שמעון בן מתתיהו כנשיא , כוהן גדול ומצביא עליון לאומה היהודית ונתנה את הזכות הזאת לו ולבניו אחריו . ספר מקבים א , היחיד המספר מסורת זו , נשמר , כאמור לעיל , רק בין כתבי הקודש של הנוצרים ותורגם מיוונית ללטינית ולסורית , ואילו במסורת העברית נעדר מקומו מכול וכול , ולסיפור הכתרתו של שמעון לשליט על דעת העם אין זכר במקורות אחרים . קשה להניח שהשכחת מקומם של החשמונאים במסורת חז"ל , שראתה בעצמה ממשיכה של הפרושים , והשנאה כלפיהם במסורת בית צדוק , אין להן ולא כלום עם העובדה שהספר לא נשמר במסורת היהודית . הכהונה החשמונאית היתה כפופה לסדריו של השלטון הסלווקי , שמינה אותה בתמורה לסיוע צבאי , וככל הנראה היתה כפופה ללוח הירחי האימפריאלי , שהיה מבוסס על תצפית אנושית משתנה ועל הכרעה מועדת לטעות . היא נאלצה , או בחרה , לדחות את הלוח השמשי המסורתי המקודש , המחושב והקבוע מראש , שנהג במקדש בימי בית צדוק . בני חשמונאי לקחו להם במאה ה1– לפסה"נ גם את המלוכה , השמורה במסורת המקראית היהודאית רק לבית דוד ולשבט יהודה . כאמור , ספריהם של השליטים החשמונאים , שמלכו תוך רצח

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר