התנ"ך בהוויה הישראלית

עמוד:165

היה השקפת עולם , שעמה התמודדה כל האינטליגנציה . מי שקיבל את עקרונותיה בחן את עצמו ואת עולמו על פיה . מי שדחה את עיקריה , מקצתם או כולם , עדיין היה מחויב להתווכח עמה , מתוך שימוש במושגיה . אחד ממקורות כוחה היה ביומרה להציע פתרונות אוניברסליים למדווי העולם . בעוד שהלאומיות נתפסה כפרובינציאלית ופרטיקולרית , הסוציאליזם הציע חיבור לעולמות נשגבים , שבהם כל בני אדם נולדים שווים . התנ"ך אפשר לגשר בין הפרטיקולריזם הציוני של חלוצי העלייה השנייה לבין געגועיהם לעולמות של צדק אוניברסלי . הרעיונות האוניברסליים במקרא לא הוגבלו רק לחזון השלום שבאחרית הימים , אלא הם נגעו למערכת ערכים שהגדירה צדק ועוול , את היחסים הראויים בין חזק לחלש , בין שליט לאזרח . בעידן אידיאולוגי שבו למערכת האמונות של האדם נועד תפקיד חשוב ביותר בעיצוב עולמו הרוחני ובעיצוב החברה , היה התנ"ך , כספר טעון מסרים אידיאולוגיים , לאחד ממוקדי הזהות . המקרא , הספרות והנוער השאיפה לשבץ את התנ"ך במסגרת השקפת העולם הסוציאליסטית , מזה , והנטייה החילונית לברור מתוך המקרא את אותם מרכיבים הנאים לאימוץ , מזה , השפיעו מאוד על לימודי התנ"ך . בית הספר העברי החילוני , שהעדיף את הפרשנות המילולית והפילולוגית של המקרא , לא פסל עם זאת את הוספת הפרשנות שהתאימה לנקודת הראות של המורה . כך , למשל , בעין–חרוד דאגו ליצור הבחנה בין סיפור הבריאה שבמקרא לבין מדעי הטבע . סיפורי האבות הוסברו אף הם בתוספת פרשנות שהגדירה מה הם המרכיבים ההיסטוריים ומה הם המרכיבים של אגדת קדומים . היחס הביקורתי כלפי הכתוב אפשר לקבל חלקים מסוימים של המקרא ולדחות אחרים . למשל , מעשי אכזריות במקרא , כמו זה של שמואל כלפי אגג מלך עמלק , או של דוד כלפי העמים שכבש , או של אליהו כלפי נביאי הבעל , וכמוהם גם חוקים כמו "עין תחת עין , " הוסברו כמנהגים שהיו רווחים בזמנם , אך אין להם מקום בחברה המודרנית . רעיון "עם הבחירה" גם הוא פורש פירוש ממתן : אין הכוונה שעם ישראל נישא על פני עמים אחרים , אלא שהוא נבחר למילוי חובות יתרות – עליו להצטיין במידותיו התרומיות ובמעלותיו המוסריות . הקושי בהתמודדות י LH ת לב עם מעשי העוול שעוללו גדולי האומה , על פי עדות המקרא , העסיק לא מעט את המורים : כיצד ליישב בין רגש ההערצה שמפתח הילד כלפי גיבור המקרא , לבין מעשה העוול המיוחס לאותו גיבור ( גנבת יעקב את הבכורה ; פרשת דוד ובת–שבע ?( היו שביקשו לטשטש את הדברים , ואילו אחרים הציעו להדגיש שהחוטא בא על עונשו כאמצעי שימנע את הפגיעה בחוש הצדק הטבעי של הילדים . הגישה החילונית , שאפשרה לברור מתוך המקרא את הרצוי על פי הנורמות הקיימות , ולגנוז או להסביר הסבר היסטורי את מה שעומד בסתירה לנורמות האלה , סייעה בבלימת פרשנות לאומנית של המקרא . ההיסטוריון ש"ד גויטיין , חוקר שומר מצוות , סיכם ערב מלחמת העולם השנייה את המרכיבים העיקריים של הוראת התנ"ך בבית הספר התיכון כספרות לאומית , כדרך שמלמדים עמים אחרים את ספרותם הקלאסית , המקנה גם לשון וגם ערכי תרבות : הזדהות עם המולדת ; הוראת ההיסטוריה הלאומית הקדומה , של הזמן שישב בו העם בארצו ; אמצעי להקניית קטגוריות היסטוריות , כגון למה נפלה ממלכת יהודה – האומנם בשל חטא העם או בשל נסיבות גיאופוליטיות ? מן הצד האחר הורה גויטיין על הסתירה הקיימת בדרך ההוראה הזאת , המתעלמת מאופיו הדתי של התנ"ך : "צריך המורה לדעת , שלימוד של תנ"ך המעלים , ולא כל שכן המשפיל , את עיקר הדת הוא טשטוש וקלקול . " אך רוב המורים והתלמידים היו חילונים ולהם היה התנ"ך אפוס לאומי וספר מוסר , מורה דרך לנתיבות ארץ–ישראל ולהיסטוריה העברית הקדומה , ולא יותר . אהרן מגד , בן דור תש"ח , העיד על עצמו ועל בני דורו , כולם חילונים , שהשתמשו בפסוקי התנ"ך ובמכתמיו בשיחתם ובנאומיהם : "התנ"ך נלמד ונקרא בארץ לא כספר דת , אלא כיצירת ספרות גאונית , כאוצר לשוני רב מכמנים , כמקור היסטורי , כמורה דרך גיאוגרפי וארכיאולוגי , כמעיין נובע של חוכמה , כמעורר את הלב לאידיאלים של צדק חברתי . מלכתחילה ובדיעבד – כמחזק את הקשר בין העם וארץ אבותיו , ערש תרבותו . " בתנועות הנוער ניכרה מאוד השפעת המקרא : הציטוט של שברי פסוקים המתייחסים לבעלות של עם ישראל על ארץישראל בא להוסיף עומק היסטורי לתחושת האדנות האינסטינקטיבית שהיתה לצעירים האלה על הארץ . יותר משספגו פטריוטיזם מן התנ"ך , הם ספגו אותו מן המפגש עם מרחבי הארץ ושדותיה . מלבד המטען שנרכש בידיהם בלימוד ישיר של המקרא , הם הושפעו מרוח התקופה ומאווירת העימות הלאומי הגובר בין יהודים לערבים על הארץ . יש להניח שגם הספרות והשירה , שהשתלבו בהם אלמנטים תנ"כיים , היו מקורות יניקה . שיריה של רחל , שהיו פופולריים , היו בעלי זיקות מקראיות גלויות וסמויות . טשרניחובסקי כתב שירה סוערת וסוחפת , לוחמנית וכובשת , והוא לא חשש להביע את הערצתו לארציות ולגבריות של "דור בארץ" שעתיד לקום בה . בין הרומנים התנ"כיים בלט ביותר הרומן של זאב ז'בוטינסקי שמשון , ( 1927 ) הכתוב בכישרון ספרותי ניכר . הוא " חילן" את העלילה המקראית , הוציא ממנה כל מרכיב עלטבעי , הוסיף לה דמויות ועלילות משנה , שנעדרו מן הסיפור

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא