המקרא באור הארכיאולוגיה

עמוד:160

הראשונים והמאורעות שהביאו לעלייתם למלוכה משכו את תשומת לבם של סופרים מאוחרים , והם תיארו זאת ביצירות שחיברו . אף נראה שלמחבר ההיסטוריה נמצאה כרוניקה , שנכתבה במועד מאוחר וסיפרה על מאורעות בימיהם של המלכים הראשונים . המחבר שיקע את כל המקורות הללו בחיבור שכתב , בתוך שהוא משלים פערים ומוסיף תוספות בהתאם למגמות שהנחו את חיבורו . מאחר שהמקורות נתחברו שנים רבות לאחר תום האירועים המסופרים בהם , נפער פער שאין לגשר עליו בין המציאות בראשית תקופת המלוכה לתיאור המקראי של אותה תקופה . על ממלכת ישראל נמצאו למחבר מקורות לא רבים , שהחשובים בהם הם רשימת מלכים ושנות מלכותם , סיפורי נביאים וכן החיבור המכונה "דברי הימים למלכי ישראל . " החומר שנמצא למחבר על מלכי יהודה במאות ה9– וה8– היה עשיר יותר , וכלל ידיעות על מפעליהם ועל יחסי החוץ שלהם , ואף על שמות אמותיהם ועל גילם בעת עלייתם למלוכה . לבסוף , ייתכן שלנגד עיני המחבר היו כתובות–מלכים בודדות , שהוצבו במקדש בירושלים , ושגם ידיעות שנלקחו מהכתובות האלה עובדו ושוקעו בחיבורו . על מלכי יהודה שמלכו במאה ה7– לפסה"נ ( מנשה , אמון ויאשיהו ) ידע המחבר מידע אישי , וספק אם נזקק למקורות כדי לתאר את דברי ימיהם . לפי השערה מקובלת הסתיים החיבור הקדום בתיאור הפסח שחגג יאשיהו לאחר תום שיקום המקדש והשלמת הרפורמה , ואילו פרשת מות יאשיהו וכן דברי ימי ממלכת יהודה עד לאחר החורבן נכתבו בידי מחבר שני , שנמנה אף הוא עם אותה אסכולה רעיונית . המחבר הזה ישב בגלות בבל , השלים את התיאור עד לזמנו בהסתמך על ידע בעל פה , וניסה להתאים את המסרים של החיבור הקדום למציאות החדשה שנוצרה לאחר חורבן הארמון , המקדש , קץ הממלכה והגליית שכבת העילית לבבל . מחבר ההיסטוריה עיבד את המקורות שנמצאו לו ושיקע אותם בחיבורו . אופן עיבוד המקורות בחיבורו לא היה אחיד : פעמים שכתב את הטקסט , לעתים הוסיף קטעים משלו ושילב אותם בטקסט שנמצא לו , ובמקרים אחרים העתיק את המקור כלשונו בתוספות ושינויים מעטים . אבל חשוב לזכור שהמחבר הוא שהטביע את חותמו על היצירה כולה והוא שיצק את הטקסטים למקשה ספרותית–אידיאולוגית–דתית אחת , ובאופן זה יצר את התיאור הרצוף של תולדות עם ישראל מאז הנדודים במדבר ועד סמוך לחורבן הבית הראשון . יש להדגיש אפוא כי רק מקצת החומר המשוקע בספרי נביאים ראשונים יכול לשמש כאבני בניין לשחזור היסטורי . את התקופה שקדמה להקמת המלוכה יש לשחזר בראש ובראשונה בהסתמך על מקורות חיצוניים וממצאים ארכיאולוגיים , ויש לנקוט זהירות מרבית בשימוש בפרוזה המקראית לתיאור תקופת הכיבוש , השופטים וראשית המלוכה . גם בתיאור המקראי של ימי הממלכה המאוחדת יש לנקוט זהירות מרבית , וספק אם נשתמר בו יותר מקומץ דל של פרטים שניתן להישען עליהם לשם שחזור היסטורי . בדיון על ממלכות ישראל ויהודה יש לנסות ולהפריד בין המקורות שנמצאו למחבר לבין המסקנות שהוא הוציא מן הכתוב , ובמידת האפשר להשתית את הדיון ההיסטורי על חומר המקורות . ומאליו יובן שגם המקורות האלה אינם עשויים עור אחד , ואין דומים סיפורי הנביאים לתיאורים שנכתבו בהסתמך על כרוניקה קדומה . דברי ימי ממלכת יהודה מימי מנשה ועד החורבן נשענים בעיקר על זיכרון היסטורי חי של המחבר ושל ממשיכו שחי בגלות בבל , ולפיכך רבים בהם הפרטים המשקפים את המציאות הקדומה . הדבר הזה נכון גם בנוגע לחיבורים שנכתבו על תקופת שיבת ציון ( הספרים עזרא ונחמיה , ( שבהם מופיעים , לראשונה , ציטוטים של תעודות ארכיוניות רשמיות . ולמותר לציין כי לספר דברי הימים ערך מועט לשחזור ימי הבית הראשון ועיקר תרומתו היא לחקר התקופה שבה נתחבר . מעל לכול חשוב לזכור , שההיסטוריוגרפיה המקראית היא במידה רבה 'היסטוריה תכליתית' והיא נכתבה כדי להעביר מסרים אידיאולוגיים ואמוניים לקורא , והמגמתיות הזאת מחייבת ביקורת קפדנית של כל הכתובים המקראיים , בין שהם מתארים את המציאות הקדומה ובין שהם מתארים את המציאות המאוחרת . אף כי מספר המקורות החיצוניים העומדים לרשותנו גדל כל העת , וחפירות ארכיאולוגיות נערכות חדשות לבקרים , התנ"ך נשאר המקור היחיד המתאר תיאור שיטתי ורצוף את תולדות עם ישראל , ובלעדיו נתקשה להציג תמונה רצופה של תולדות עם ישראל בימי קדם . דיון ביקורתי בכל המקורות העומדים לרשותנו מראה שהתנ"ך הוא מקור בעייתי מאין כמוהו למחקר היסטורי ויש לנהוג זהירות מרבית בשימוש בו כמקור היסטורי . יש להכיר בכך שידיעותינו על ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל הן מועטות במידה ניכרת בהשוואה למה שסברו חוקרים בעבר , וביכולתנו לשחזר רק מקצת המאורעות שהתחוללו מאז חורבן מערך הערים הכנעניות וראשית ההתנחלות ( המאה ה ( 12– ועד סוף 'תקופת המקרא , ' בימי עזרא ונחמיה ( אמצע המאה ה5– לפסה"נ . ( לקריאה נוספת : מ' ויינפלד , מיהושע עד יאשיהו : תקופות מפנה בתולדות ישראל מההתנחלות ועד חורבן בית ראשון , ירושלים תשנ"ב . י"ל לוין וע' מזר ( עורכים , ( הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא , ירושלים תשס"ב .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא