|
|
עמוד:116
מה בדיוק פירושה ומה עוד נובע ממנה : על כך ניתן להתווכח ולריב בהמשך . יחס דיאלקטי נוסף התקיים בין התודעה העצמית היהודית לתודעת האחר . התודעה העצמית של היהודי נבנתה במידה רבה באמצעות תודעת הזולת , וזאת בשני מובנים : ( 1 ) מתוך מודעות לקיומו של האחר כזר גמור ; ( 2 ) מתוך ההשתקפות של העצמי בעיני האחר . במודעות היהודית לקיום האחר פעלו שלילה והסתגרות , ואלה הגיעו במקרים קיצוניים לכך ששייכו את האחר לתחום אונטולוגי נפרד ( ה"גוי . ( " ובהשתקפות היהודי לעצמו דרך עיני האחר היה ראי לתחושות הזרות והאיבה של אותו אחר גמור , ולהבניית היהודי כזר וכנוכרי מנקודת מבטן של תחושות אלה וכלפיהן . בהחרפה מסוימת ניתן לומר שתודעת האנטישמי נעשתה מרכיב בתודעה העצמית הזהותית של היהודי ( ולהפך . ( היהודי תפס את עצמו ואישר את זהותו גם נגד האנטישמי וגם מבעד לעיני האנטישמי . אף לא אחת משתי פרספקטיבות אלה לא יכלה לבטל את האחרת או להתקיים בלעדיה . ודאי היו גורמים היסטוריים ופסיכולוגיים נוספים שאפשרו ליהודים לשרוד , ולא כאן המקום לדון בכולם . אך חשוב לראות , שעם כל היותה תופעה היסטורית נדירה ומיוחדת , ניתן להבין את הישרדות היהודים במונחי השכל והניסיון בלי לערב השגחה עליונה . היהודים לא שרדו מול ניסיונות חוזרים ונשנים להשמידם . ניסיונות כאלה היו נדירים . ברוב המקרים השלטונות הגנו על קיומם הפיזי והדתי של היהודים , ואפשרו להם אוטונומיה קהילתית ומשפטית . ולאחר שתשתית קיומית זו הובטחה , הרי גם האיבה והרדיפות ( לרוב מצד אותו שלטון עצמו שהגן על קיום היהודים , ועוד יותר מצד נתיניו ) תרמו לחיזוק הזהות והסולידריות הקהילתית היהודית , מתוך יחס גומלין עם תשתית ההגנה . זאת ועוד , לאנטישמיות יש חלק נכבד לא רק בהישרדות של היהודים אלא גם בתפיסתם את עצמם ובעיצוב זהותם . היהודי דבק בזהותו גם מתוך הזדהות ראשונית , וגם – ולפעמים בעיקר – כתגובה לשנאה ולרחישת רע מצד האנטישמי . לכל הגורמים הללו יש לצרף את הרצון והבחירה – הדחף של יהודים לדבוק בייחודם למרות השנאה והרדיפות , וכהפרכה מהותית של דוקטרינת ההשפלה . הנאמנות לזהותם בתנאים קשים היא בעיני יהודים רבים אישור לכך שהמושפל הוא דווקא הנבחר , בעל הערך העדיף ; ולכן , גם כשיש בה יסוד כנוע ומרטירי , היא אמורה לשמש עדות הפוכה למה שניסו אומות העולם להוכיח בהשפילם את היהודים . מכאן נובעת הדומשמעות בתחושה העצמית היהודית הקלאסית , המיטלטלת בין נחיתות לעליונות . האם תרבות חילונית יהודית מסוגלת להתגבר על מטוטלת זו שבין המוקצה והנבחר , המחולל והמקודש ? ה . מבנה המדור המדור נחלק לשלוש חטיבות , הסוקרות את המודרניזציה של תרבות הזיכרון היהודית ואת תהליכי החילון בתוכה . עליית ההיסטוריוגרפיה היהודית החדשה – חטיבה זו סוקרת את התהוות המחקר והכתיבה ההיסטורית כאחד מאופני התרבות היהודית המודרנית , וכאמצעי חדש , הנבדל מן הדת , של הבנה עצמית והבניה עצמית . המקרא במבט מודרני – חטיבה זו עוסקת בביקורת המקרא , ובמקומו של התנ"ך בלשון העברית החדשה ובתרבות העבריתהישראלית . בין היתר כלולים כאן מבט בן זמננו על מקום האישה , והאישה הזרה בפרט , במקרא . זווית חדשה על פרקים בתולדות היהודים – חטיבה זו מדגימה מבט בן זמננו על מבחר זירות של ההיסטוריה היהודית – מתקופת המקרא , הבית השני , התהוות התפוצה , התהוות הדת הרבנית , ימי הביניים היהודיים והעת המודרנית . אף שלכותבים יש השקפות עולם ומסקנות שונות ( ובכמה נושאים , כמו ימי הביניים , ניתן לכך ביטוי בולט , ( הפרספקטיבה שלהם היא בכל המקרים פנים–היסטורית ולא תיאולוגית , ומבחינה זו היא פועלת במתודה מחולנת . נדגיש עוד שהביטוי "מבט חדש" מתייחס לדימויים הרווחים בציבור הרחב . אין זה בהכרח חידוש מבחינת החוקרים ; אבל מפעל אנציקלופדי פונה אל הקהל הכללי , ולעתים קרובות יש פער בין הדעות המושרשות בציבור ובין מה שכבר הוצג והתחיל להתקבל בין יודעי דבר .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|