חילון הזיכרון וחקר ההיסטוריה – מבוא

עמוד:113

שמעו זה על זה , וכל אחד מהם הציע יהדות חדשה אחרת . פילון גם לא ידע הרבה על עבודת הפרושים . הוא עסק כמוהם במדרש על התורה , אבל מדרשיו היו פילוסופיים , דבר שהרחיק אותו מן התרבות הפרושית וכנראה גרם להתעלמות ממנו במסורת הרבנית המנצחת ( כתבי פילון נשמרו רק הודות לנוצרים , כיוון שאוגוסטינוס ראה בו את אבי התיאולוגיה – העיון השכלי ביסודות הדת . ( מצד אחר , פילון גם לא היה הלניסט צדוקי . ההלניזם הצדוקי היה מבוסס על כהונה פוליטית המשרתת במקדש ; ואילו פילון פעל בסביבה יהודית עם תורה שבכתב ללא מקדש . זו דוגמה לשתי צורות שונות של הלניזם יהודי . במשך השנים היו צורות ודרגות שונות של הלניזציה . בדרך כלל , ההלניזם היהודי לא שבר את גבולות הזהות היהודית של אז – שהיתה נזילה למדי – אלא במקרים קיצוניים , שסיפור המכבים ( חנוכה ) הוא הידוע בהם , ובגללה יצא הביטוי " התייוונות" לגנאי סוחף ולא הוגן . היום רבים משתמשים במונח התייוונות כשם נרדף לבגידה , אבל מרבית המתייוונים היו פטריוטים יהודיים שנאבקו נגד יריבים יווניים ואחרים . המלך החשמונאי ההלניסטי ( ה"מתייוון ( " אלכסנדר ינאי נלחם להרחבת גבולות יהודה ולהכפפת עמים שכנים , והפילוסוף ה"מתייוון" פילון הגן על בני עדתו בעט סופרים וכשליח דיפלומטי לרומא . סיפור החנוכה לא היה רק מרד במלך אנטיוכוס הרביעי ; זו היתה מלחמת אזרחים בין פלגים יהודיים שכולם התייוונו בצורה זו או אחרת , באותה העת או בהמשכה . כאשר מנלאוס , אוזורפטור שקנה את תפקיד הכוהן הגדול בכסף מן המלך הסורי–יווני אנטיוכוס הרביעי , שיתף פעולה עם אנטיוכוס ( ואולי גם שידל אותו ) לפגוע ביסודות הפולחן במקדש , הוא קיווה להרוס בכך את מעמד הכהונה הלגיטימית , שאת מקומה גזל . מול מנלאוס עמדה אצולת הכוהנים המסורתית , נושאת הלגיטימיות של בית אהרן , שנטתה לזרם ההלניסטי המתון ; ומול שניהם התמודדה משפחת כוהנים זוטרים מבית חשמונאי , שטיהרו את המקדש בכוח הנשק ותפסו את השלטון לעצמם . לכאורה , החשמונאים באו להגן על אידיאל הטוהר המתבדל של עזרא , אך למעשה גם הם עברו לפעול כנציגי השלטון היווני בסוריה , וכרתו ברית עם מעצמה פגאנית , רומא . בסופו של דבר , הכוהנים והמלכים החשמונאים , צאצאי המכבים , נקראו רובם בשמות יווניים והקימו שושלת אריסטוקרטית חדשה , שחזרה לפתח את ההלניזם המתון כתרבות העילית של בני יהודה . ההלניזם היהודי לצורותיו התקיים בארץ ובתפוצות כשבע מאות שנה או יותר – בערך , מתקופת יורשי אלכסנדר הגדול , שכבש את ארץ יהודה , עד אחרי התקופה הביזאנטית וחתימת התלמוד . התרבות הפלסטית והפוליטית של היהודים ההלניסטיים נשקפת היום מבתי כנסת שנתגלו בגליל , בעמק יזרעאל ובעמק בית–שאן , בטבריה , בדורה אירופוס שבעמק הפרת ובאיטליה , ובהם ארכיטקטורה יוונית , ציורי פסיפס רומי של אירועים תנ"כיים , סמלי הליוס ( אל השמש ) המיתולוגי וגלגלי מזלות , ולפעמים אפילו מימרה תלמודית ; וכן היא ניכרת במבנה הפיזי–פוליטי של ערים יהודיות או מעורבות , כגון ציפורי ובית–שאן , שאורגנו כפוליס יווני בגרסה מקומית . לאן נעלמה הספרות העשירה שוודאי היתה ליהודים ההלניסטיים ? סביר להניח שמרבית הספרים נגנזו או אבדו בגלל יחסה העוין של היהדות הרבנית המנצחת . המעט שהגיע לידינו נשמר על ידי הנוצרים – למשל כתבי פילון , וספרים חיצוניים כמו חכמת שלמה ומקבים ד , שהיהודים המאוחרים זנחו ואף החרימו . ההלניזם היהודי העתיק הציג אידיאל של יהודיות מורכבת , שיש בה שניות ומתח פנימי , בניגוד לאידיאל ההסתגרות והטוהר הפשטני של עזרא . בתור שכזה הוא יצר דגם שהיו לו וריאציות לאורך ההיסטוריה היהודית עד היום , דגם שאפשר תקופות של פריחה ושגשוג תרבותי בחיי היהודים בתקופות שונות – מספרד המוסלמית עד איטליה של הרנסאנס , ומגרמניה ומזרח אירופה של תקופת ההשכלה עד למרכזי החיים היהודיים החדשים בזמננו . חורבן בית המקדש והיווצרות התפוצה . רגילים לחשוב שבעקבות חורבן בית המקדש השני הלכו היהודים לגלות , ושעשו זאת בכפייה , וכך נוצרו התפוצות . אך ההנחות הללו נגועות בטעות . חורבן הבית סימן את חורבן המדינה היהודית החצי–עצמאית , אבל לא הפסיק את היישוב היהודי בארץ . אשר לתפוצה , הרי ( ר' ערך התהוותה של התפוצה היהודית ) היהודים החלו להגר לחו"ל דורות רבים לפני חורבן המקדש . בעת החורבן כבר חי חלק גדול של העם היהודי , ואולי מרביתו , בתפוצות – במצרים , בסוריה , באסיה הקטנה , באיי יוון , באיטליה ובשאר מקומות באגן הים התיכון , וכמובן בארם נהריים , שם נותר קיבוץ יהודי חשוב מאז גלות בבל . היישוב היהודי בארץ–ישראל ספג מכה דמוגרפית מיוחדת לאחר מרד בר כוכבא , והידלדל עוד יותר במאות הבאות , כאשר משפחות ויחידים מיהודה ומהגליל החליטו להגר למרכזים יהודיים ברחבי התפוצות , לרוב מרצון ולא בכפייה . אפשר להניח שקשיי החיים בארץ , אובדן הריבונות , חורבן המרכז הדתי במקדש ורודנות השלטון הזר , תרמו לכך לא מעט . במשך הזמן היו גם גירושים , אך , ככלל , היהודים לא נאנסו לגלות מארצם , אלא רובם היגרו ממנה מתוך בחירה . הנצרות כזרם יהודי או כאחר מוחלט ? הנוצרים נתפסים בזיכרון היהודי כאחר המוחלט . לא קשה להבין זאת לאור

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא