חילון הזיכרון וחקר ההיסטוריה – מבוא

עמוד:112

הצרפתית – כשהיא נשענת על סדר החיים בעולם הביניימי הכללי . סדר זה ייחד ליהודים אוטונומיה קהילתית לפי חוקי דתם , וכך התנה את שייכותם הקבוצתית המוכרת בקיום מצוות ההלכה . קיומה של אוטונומיה יהודית בסביבה זרה , מוסלמית ונוצרית , אילץ את היהודים להתמודד עם הצורך לשרוד , פיזית וזהותית , בתנאים קשים ומשתנים של חסות עוינת וללא שוויון זכויות ; ויחד עם זה , התנה את הישרדותם בקיום החפיפה בין גבול הקבוצה והחוק הדתי , וביתר פשטות , בין העם והדת . סדקים שנוצרו פה ושם מאפשרים להציץ ולראות , שבעומק הדברים לא היה גורם אחד , אלא שניים . כזו היתה תופעת הקראים , ואחריהם האנוסים , ובשוליים השומרונים . אבל החפיפה בין הדת והעם פסקה רק בראשית המאה ה , 19– עם החילון , האמנסיפציה והאנטישמיות המודרנית במערב , כאשר היהודים התקבלו כאזרחים שווי זכויות בארצותיהם , בתנאי שיוותרו על שייכותם לעם יהודי ויראו בעצמם אזרחים בני דת יהודית בלבד , ועם ביטול המסגרת המשפטית המחייבת של הקהילה . בכך ניתן לראות את סיומם של ימי הביניים היהודיים . מאז ועד היום חזרה ונפרצה החפיפה שבין העם והדת , עם הופעת התופעות רבות–התפוצה של יהודים לא דתיים – או לא אורתודוקסיים – שקיבלו לגיטימציה חברתית ולאומית נרחבת . יחד עם כך גרם תהליך החילון ליהודים רבים לצאת מן הדת בתוך שהם ממשיכים להיחשב ליהודים בעיני אחרים ובעיניהם שלהם עצמם ( ר' ערך מאפיינים של הזמן היהודי החדש במדור זה . ( בתמצית אפשר אפוא לומר כי בתקופה ארוכה מאוד – בערך בין ניצחון הפרושים ויצירת יהדות התלמוד לבין ראשית האמנסיפציה באירופה – אכן התקיימה חפיפה הדוקה ( שאינה בהכרח זהות ) בין העם היהודי ודתו . אבל היא לא התקיימה בכל הזמנים הכלולים בזיכרון היהודי – לא בעידן הראשון לקיום העם , שהיה העידן הארוך והפלורליסטי ביותר , ולא בעידן המודרני . לכן , למרות אורכה היחסי , ראוי לראות בה מצב היסטורי , ולא מהות בלתי משתנה . נעבור לעוד כמה דימויים שגורים , המזמינים רענון ביקורתי : התקופה היוונית–רומית – "כיתות" או זרמים מתחרים ? בעקבות יוספוס פלאוויוס ומקורות יהודיים אחרים , מקובל להגדיר את הצדוקים , הפרושים , האיסיים "כיתות" שפעלו ביהדות הבית השני . המונח "כיתות" מציין בדרך כלל קבוצות לוויין משניות , הקיימות בצדה של דת דומיננטית או החורגות ממנה . מכאן נוצר הרושם שגם ליהודים היתה באותה תקופה דת נורמטיבית מגובשת . ואולם מרבית הסימנים האחרים רומזים להפך : אלה לא היו כיתות , אלא זרמים מתחרים שנאבקו ביניהם על צביונה הבסיסי של הדת היהודית , על מקורות סמכותה ועל אופי הדתיות המגולמת בה . זרמים אלה גם לא הצטמצמו לשלוש ה"כיתות" שמזכיר יוסף . אם נרחיב מעט את מסגרת התקופה , נצטרך להוסיף להם את ההלניזם ואת הנצרות , כפלגים פנים–יהודיים שדרשו לעצב מחדש את דת משה ההיסטורית בכיוונם שלהם . התמונה המתקבלת אינה של דת נורמטיבית מרכזית עם גוונים בשוליים , אלא של מאבק איתנים על עצם דמותה של דת היהודים , ההולכת ונוצרת מחדש במאות הראשונות לספירה בכיוונים מתחרים ( ר' ערך הזרמים והמחלוקות בתקופת הבית השני . ( " מתייוונים . " אין כמעט מושג שלילי ומגונה יותר במילון היהודי השגרתי . אבל זה שימוש טעון אידיאולוגיה פולמוסית של הימים ההם והזמן הזה . למעשה , מדובר בתרבות יהודית עשירה ומפוארת , תרבות היהודים–ההלניסטיים , שניסו לקיים ולפתח את דת משה מתוך זיקה לתרבות העמים ") האוניברסלית (" של תקופתם , בתחומי המדע , האמנות , הפוליטיקה והמנהגים – עם כל המתחים הכרוכים בכך ( שלא כולם ניתנים לפתרון , אך ניתן לחיות איתם . ( התרבות היהודית ההלניסטית התקיימה קרוב לשבע מאות שנה במצרים , בארץ–ישראל , בסוריה , ברומא ובאיי הים התיכון . בתקופת פריחתה היא התבטאה בספרי חוכמה ודת , בפרשנות אלגורית של המקרא , בארגון מדיני הלניסטי ( השאול מן ה " פוליס " היוונית , ( בפילוסופיה יוונית ורומית , בתרבות הגוף , ובתרבות חומרית עשירה , כולל אמנות ציורים ומוזאיקות בבתי כנסת . כל אלה חייבו רפורמה בעמדות יהודיות מסורתיות , כפי שגם עמדות הפרושים , הנוצרים , האיסיים ואחרים חייבו רפורמה ; ומבחינה זו היה ההלניזם היהודי אחד הפלגים שנאבקו על צביון החיים היהודיים בארץ–ישראל ובתפוצות . ההלניזם היהודי התנגד למגמות ההתבדלות וה " טוהר " נוסח עזרא , ודגל בצירופי השפעות ובחיתוכי תרבות ; אבל לא היתה לו דוקטרינה דתית מגובשת כמו לזרמים האחרים . לכן היה פתוח יותר כלפי שאר הזרמים , והשפעתו ניכרת בכולם ( ר' ערך היהדות ההלניסטית באור אחר . ( אפילו הפרושים , הנחשבים ליריביו העיקריים , שאבו ממנו השראה , והניגוד ביניהם אפוא אינו פשוט ומובן מאליו . הסנהדרין , הגוף היהודי העליון והמובהק , היא מוסד בעל שם יווני ומקורות יווניים . רבי יהודה הנשיא , הרב הנערץ שערך את המשנה – המשמשת בסיס לתלמוד – התגורר בעיר ציפורי , בירת הגליל היהודית , שאורגנה כפוליס יווני , ובה בנייני ציבור ובית כנסת מעוטרים בציורי פסיפס , כולל גלגל המזלות בעברית , ואירועים מן התנ " ך כמו עקדת יצחק ובשורת המלאכים לשרה על לידת הנס הצפויה לה . שתי מאות לפני כן כתב פילון היהודי באלכסנדריה מדרשים פילוסופיים על התנ " ך , וגילה בעומקו את חוכמת יוון , ה " לוגוס " האוניברסלי . פילון חי בזמנו של ישוע מנצרת , אך הם לא

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא