ברוך שפינוזה

עמוד:100

אל כתבי דקארט ואל "הפילוסופיה החדשה" של הזמן . שפינוזה אימץ את המנגנון המושגי של דקארט וחלק מן המתודה שלו , אבל דחה את הדואליזם הקארטזיאני בין הנפש לגוף , ובין אלוהים לעולם . לפי שיטתו , אלוהים זהה עם העולם ; הוא אינו בורא העולם אלא שוכן לנצח בתוך כוללותו האינסופית של העולם . התחום הגופני והתחום הנפשי ( הרוחני ) הם שני היבטים משלימים של אותו יש אלוהי כולל . אין רצון חופשי ; חוקי אלוהים אינם חקוקים בתורה ולא בכתבי הנצרות , אלא בחוקי הטבע הנצחיים והלא משתנים , שבהם לא ייתכן שום יוצא מן הכלל . מידתו הטובה של האדם – שלמותו האתית – נובעת מתוך תשוקתו הטבעית להתקיים ללא גבול , והיא מודרכת על ידי השכל ; ושני אלה , התשוקה והשכל , הם כוחות טבעיים לגמרי . בדרך זו יצר שפינוזה דבר שניתן לכנות "פילוסופיה של אימננטיות : " ההשקפה האומרת שהעולם הזה הוא כל מה שנמצא , והתרבות האנושית בכל היבטיה – הידיעה , המוסר , המשפט , הלגיטימיות הפוליטית , רגשות היחיד ורגשות קיבוציים , החירות האמיתית , אהבת אלוהים ואף גאולת הנפש – הכול נובע אך ורק מן העולם הזה והוא בן השגה רק בתוכו . השקפות שזעזעו את הקהילה אין פלא שהשקפות כאלה , גם בשלבן העוברי , זעזעו את קהילת היהודים החדשים באמסטרדם וחוללו בה שערורייה ; שכן הן סיכנו את לכידותה , שעדיין היתה בשלבי התהוות . לפי עצת מורטיירה החליטו פרנסי הקהילה להחרים את שפינוזה , תוך שימוש במילים הקשות ביותר שנכתבו אי פעם ברשומות הקהילה . "ארור יהיה ביום וארור בלילה , ארור בשוכבו וארור בקומו ... וא [ דוני ] לא ירצה בכפרתו ותבער בו חמת א [ דוני ] וקנאתו . " חברו המבוגר יותר של שפינוזה , חואן ( דניאל ) דה פראדו , הוחרם כשנה לאחר מכן , והשניים הסתובבו זמן מה יחד כשהם מחפשים את דרכם . מודיעים של האינקוויזיציה הספרדית ( שעינה היתה פקוחה גם על תפוצות האנוסים ) דיווחו שהידידים המוחרמים האמינו שהנפש מתה יחד עם הגוף , ו"אין אלוהים אלא במובן פילוסופי . " דוח זה מדויק למדי , אם כי באופנים שונים . האל הפילוסופי של פראדו היה ישות נפרדת הקיימת מעבר לעולם , כמו בתפיסה המסורתית של הדאיזם ( והתיאיזם ;( ואילו אלוהי שפינוזה היה העולם עצמו באחדותו ובאינסופיותו – אלוהים אימננטי בתכלית . גם הממסד הקלוויניסטי גינה את שפינוזה בסינוד אחר סינוד ; אך שפינוזה הצליח למצוא סביבה תומכת בקבוצות של פרוטסטנטים רדיקליים , ולאחר מכן גם בקרב ליברלים מן הבורגנות ההולנדית . הוא חי בצניעות , ניזון מקצבה שנתית שהעניק לו ידיד , ומעיצוב וליטוש עדשות אופטיות : זו היתה אז הטכנולוגיה העילית של התקופה , ושפינוזה יצר לו בה שיטה משלו . כשהוצעה לו משרת פרופסור בהיידלברג , דחה אותה מחרדה לעצמאותו . אויביו הרבים כינו אותו "יהודי ואתיאיסט , " צירוף פוגעני של שני שמות התואר הגרועים ביותר במילון האנטישמי של חלק מן הנוצרים . גם כך , שמו היה לדיראון במרבית החוגים באירופה , ונשאר כך במשך יותר ממאה שנה לאחר שמת בטרם עת , בגיל , 45 בשנת . 1677 שפינוזה עצמו חי בדיסקרטיות , כשהוא מקרין דימוי של " אתיאיסט בעל מידות טובות , " צירוף שנתפס אז כסתירה עצמית ; ואולם הדוגמה הנגדית שהציג סייעה לקעקע את הסתירהלכאורה הזאת . ובכל זאת , רק החל בסוף המאה ה18– נעשו רעיונותיו המהפכניים נושא לדיון פילוסופי רציני , ולחלק מסדר היום של ההגות האירופית ( בעיקר בגרמניה בתקופתה הפורייה ביותר , ( ומאז הם השפיעו על מספר גדול של פילוסופים , אנשי מדע , אמנים ואחרים , שסייעו לעצב את האקלים האינטלקטואלי המודרני – מקאנט וגתה אל פיכטה , הגל , היינה , האסכולה הרומנטית , דארווין , ניטשה , פרויד , ברגסון , איינשטיין , סארטר , ברטרנד ראסל , דייווידסון ודלז ורבים אחרים . חילונם הגמור של כתבי הקודש על ידי שפינוזה – עשייתם לחיבורים היסטוריים , מעשה ידי אדם בלבד – הושלם על ידי הדחייה המוחלטת של כל השגחה אלוהית . הדבר הזה הביא לחילון גמור של ההיסטוריה האנושית – וכן של המדינה והפוליטיקה , ואף של הדת העממית עצמה . הדת היתה אמורה להיות מטוהרת מן האמונה התפלה ומיסודות סיפוריים וקוגניטיביים ( הכרתיים , ( ולהיעשות לתורת מוסר מעשית דמוית–תבונה , שתשמש מכשיר לתרבות ולחינוך אזרחי של הציבור הלא פילוסופי . הצעדים הרדיקליים האלה נעשו במאמר תיאולוגי–מדיני = ) פוליטי ) שפרסם שפינוזה בשנת 1670 בעילום שם ובהסוואת שם המו"ל ומקום ההוצאה . נועז עוד יותר – ביסודותיו העמוקים – הוא חיבורו העיקרי של שפינוזה , אתיקה , ( 1677 ) ששפינוזה בזהירותו ( על טבעתו נחקקה הסיסמה : "בזהירות ( " נמנע מפרסומו בחייו . דומה שרק בן אנוסים לשעבר היה מסוגל להיות כה מנותק – וכה חופשי ומשוחרר – לא רק מכל הדתות ההיסטוריות וממקור הסמכות שלהן , אלא גם מאופן חשיבתן האופייני . אפשר להבחין אצל שפינוזה בכמה דפוסים מנטליים ותבניות חיים שאפיינו את האנוסים , ובגללם נוכל לכנות אותו , בהשאלה , "האנוס של התבונה ( 1 ) : " שפינוזה מדגים בקנה מידה מוגדל את האי–שקט הרוחני והאינטלקטואלי שהוליד ספקות דתיים באנוסים רבים , ובכמה מהם גם עורר אמון גובר בכוחה של התבונה וציפיות גבוהות ממנה . ( 2 ) בדומה לאנוסים שהתייהדו בסתר , התנהלו חיי שפינוזה בשני מישורים , פנימי וחיצון , נסתר וגלוי ; האמת הפנימית שלו עמדה בניגוד לדת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא