פרנץ רוזנצווייג

עמוד:94

פרנץ רוזנצווייג פול מנדס–פלור פרנץ רוזנצווייג ( 1929-1886 ) נולד למשפחה יהודית מתבוללת בקאסל שבגרמניה ודרכו אל היהדות אופיינית לחלק ניכר מדרכה של ההגות הדתית היהודית במאה ה . 20– לאחר שהגיע למסקנה שלימודי הפילוסופיה שלו , ובעיקר ההתעמקות בקאנט ובהגל , מביאים אותו לגישה של רלטיביזם , נקט עמדה של אמונה בהתגלות כממשות אקזיסטנציאלית והיסטורית . האמונה הזאת צריכה להיות הגרעין של כל תיאולוגיה של ממש – כך כותב רוזנצווייג בחיבורו הראשון על הדת הקרוי "תיאולוגיה אתיאיסטית" – שאם לא כן יהיה לפנינו אחד התבשילים האנתרופוצנטריים המוזרים שנרקחו במאה ה , 19– בדומה לאלה הממקמים את הדת בתחום התבונה והתחושיות האנושית , בתוך דבר מה הקרוי "חוויה רוחנית ( ספיריטואלית , " ( "תודעה מוסרית" או "נפש לאומית , " ובכל מקרה זו "תיאולוגיה ללא אלוהים . " תיאולוגיה ואמונה דתית חייבות לצאת מנקודת מוצא תיאוצנטרית , מעובדת ההתגלות הדתית ומן הפנייה של אל טרנסצנדנטי לאדם . כאשר נקט את העמדה הזאת חשב רוזנצווייג להיטבל לנצרות , כי בדומה לידידים ולקרובי משפחה אחדים נראתה לו הדת הזאת כיחידה המטפחת את האמונה בהתגלות . אך לפני שניגש לטבילה , התעכב בבית כנסת אורתודוקסי לתפילת יום הכיפורים . כאשר נגמרה התפילה , אמר לבן דוד שאמור היה להיות סנדקו ב"לידה מחדש" הנוצרית , כי בלא שהוא עצמו יודע מדוע , כבר אינו רואה צורך להיטבל לנצרות : "אשאר אפוא יהודי , " אמר . לאחר שהגיע למסקנה הזאת החל בשיטתיות בלימודי היהדות בהדרכת הרמן כהן , לימודים שנקטעו בשל גיוסו לשירות הקיסר האוסטרו–הונגרי בחזית המקדונית במלחמת העולם . מחפירות החזית שלח לאמו למשמרת שורה של גלויות צבאיות שהיו , למעשה , כתב יד רציף המעיד על אמונתו . כתב היד הזה פורסם לאחר המלחמה בשם כוכב הגאולה . ( 1921 ) החיבור הזה נפתח בביקורת רדיקלית על האידיאליזם הפילוסופי וחיפושו אחר אמת אוניברסלית , עלזמנית ומופשטת . בניגוד לשכילה הפילוסופית , העמיד רוזנצווייג את ההתגלות כמאורע שבו מבסס האל זיקה לאינדיווידואלים זמניים בני חלוף . הזיקה הזאת היא שמונצחת במסורת המקראית כאשר האלוהים קורא "אתה" ל"אני" קונטינגנטי מסוים " ) אני" מקרי שיכול היה שלא להתקיים ) ומכנה אותו בלב קיומו הסופי בשמו , השם המבחין אותו מכל אינדיווידואל אחר . בהתגלות רוכש אפוא הקיום הקונטינגנטי הסופי של האינדיווידואל אישור לקיומו ומבורך בנשיקת הנצח . בשל הופעתה בזמן אין ההתגלות ניתנת להשגה על ידי התבונה , המשיגה רק הוויות אל–זמניות . אך התפיסה הזאת של ההתגלות אינה סותרת את התבונה , אלא רק תוחמת את התחום שבו התבונה תקפה . כשמבינים את העניין כהלכה , התבונה הפילוסופית והאמונה משלימות זו את זו . האישור הזה של ההתגלות אפשר לרוזנצווייג להבחין ביהדות במה שרבים מבני דורו בקרב היהודים הגרמניים המתבוללים הכחישו , והוא שאמונת אבותיהם היתה אמונה תיאוצנטרית בעלת משמעות אקזיסטנציאלית קיימת ועומדת . הוא פיתח את הטענה הזאת בניתוח פנומנולוגי של טקסטים נבחרים מן המקרא , כגון שיר השירים , ושל לוח השנה של הליטורגיה היהודית . בזכות לוח השנה הזה , על שבתותיו ומועדיו , זוכים היהודים , שרוזנצווייג מכנה אותם "קהילת בית הכנסת , " להיעשות קהילה מטא–היסטורית . חיי הרוח והדמיון של היהודי פרנץ רוזנצווייג – אדם יהודי אינו חייב להתייחס לכל טקסט מן המקורות ביחס א-פריורי של קדושה אלא בעמדה הפתוחה לדיאלוג עם הטקסטים האלה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא