אברהם יצחק הכהן קוק

עמוד:92

המשותפת למתחרה הזר – ליהודי – גורם המלכד את כל המעמדות , ובניגוד לכל התקוות של אנשים בעלי רצון טוב – יהודים ושאינם יהודים – היא תלך ותחריף "ככל שיגדלו ממדי המשבר של השיטה הקפיטליסטית . " "הכוחות הנלחמים זה בזה ילכו ויתקרבו זה לזה במלחמה המשותפת ביהודים . " אין ליהודים שום מוצא מלבד נטישת אירופה . ואולם ההגירה כשהיא לעצמה , ואפילו ל"ארצות החופש , " לא תפתור את השאלה היהודית , ומה גם שהשערים ב"ארצות החופש" עשויים להינעל . הדבר הדחוף ביותר הוא אפוא לכוון ולארגן את ההגירה היהודית הסטיכית בדרך שתצמח ממנה "מולדת לאומית . " שש שנים תמימות ( 1909-1903 ) האמין סירקין שמצוקת ההגירה הפראית היהודית היא כה רבה וחוסר התוחלת שבה כה ברור עד שאם יש אפשרות להשיג לעם היהודי מקום כלשהו תחת השמש – מחוץ לארץ–ישראל – יש לבסס את התקווה הציונית ( למרות מקומה של ארץ–ישראל בתודעת הדורות ) על מקום אחר . לאחר מכן הגיע להכרה כי את הציונות יהיה אפשר להגשים – אם בכלל – רק בציון . ואולם לאורך כל הדרך הדגיש כי רק אם תהיה לבניית המדינה היהודית החדשה תשתית סוציאליסטית ( הלאמה של הקרקע , אוצרות הטבע ואמצעי הייצור העיקריים וקיומו של מעמד פועלים עובד ורחב ) אפשר יהיה להגשימה . לאחר מלחמת העולם , עם ראשיתה של העלייה השלישית וניצחונה של התפיסה שצידדה בהתיישבות קבע של פועלים במושב , בקבוצה ובקיבוץ על התפיסה שצידדה בהמשך היותם של החלוצים פועלים שכירים , הוכר סירקין כמי שחזה את ההתפתחות הזאת ואף המליץ עליה כבר בשנת . 1898 לרבים נראה "הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי" של תנועת העבודה בארץ מנוגד לכל המסורת וההלכה הסוציאליסטיות , לאחרים נראה , לכל היותר , "אלתור" ארצישראלי זמני שנועד למנוע את ירידת החלוצים מן הארץ מתוך ייאוש , אך מנקודת ראותו של נחמן סירקין היתה זו הדרך האחת והיחידה היכולה לגרום להצלחה גם של הלאומיות היהודית וגם של הסוציאליזם היהודי . אברהם יצחק הכהן קוק אבינועם רוזנק הרב אברהם יצחק הכהן קוק 1865 ) גרייבה 1935 – ירושלים ) היה מגדולי אנשי הרוח היהודיים במאה ה . 20– מ1888– שימש ברבנות בזיימל ואחר כך בעיר בויסק . ב1904– עלה לארץישראל , שימש רבה של יפו ומושבותיה , והיה לאישיות מרכזית במפעל הציוני . ב1914– נסע לאירופה , ובשל מלחמת העולם הראשונה נמנעה חזרתו ארצה . הוא שהה בסנט גלן שבשווייץ עד 1916 ועבר לשמש ברבנות בלונדון . ב1919– שב ארצה לרבנות בירושלים , הקים את הרבנות הראשית לישראל ( 1921 ) והיה לרב הראשי הראשון . הוא הקים ישיבה ונתן את ברכתו לפתיחת האוניברסיטה העברית . הרב קוק היה סופר ופוסק פורה באופן חריג . משנתו חותרת להרמוניה החובקת את כלל התופעות מתוך אמונה שאלו מבטאות "התגלות מתמדת" של האל בהיסטוריה . מתוך כך חייב תנועות היסטוריות שעמיתיו החרדיים ראו בהן תופעות שליליות . בציונות , למשל , ראה תנועה בעלת גוון משיחיגאולתי ולא היסס לבטא את תמיכתו בה . לדעתו , ההיענות של העם היהודי לשוב לציון – כמו גם היענותה של אדמת ישראל המתעוררת לחיים – מעידים על הרצון האלוהי המלווה אותם . אף יחסו לתנועת ההשכלה היה חריג בקרב האורתודוקסיה . תנועה זו , לכאורה , מנתקת את עצמה מכלל האומה הישראלית , ומרוכזת בתכנים אוניברסליים , אך לדעתו המאבק בין האורתודוקסיה , התנועה הלאומית ותנועת ההשכלה בטעות יסודו ; "צריכים אנו לשאוף לבוא לידי המצב הבריא ... ששלשת הכחות ... יהיו שולטים בנו בכל מילואם וטובם , במצב הרמוני מתוקן ... ואז יתדבקו יחד באהבה ... הקודש , האומה והאדם , " כתב באורות . החתירה הזאת להרמוניה ל 8 ותה בקיומה של דיאלקטיקה שהתבטאה בהצגת עמדות מקוטבות על נושא אחד . בכתביו נמצא אפוא חיוב עמוק של המפעל והתנועה הציונית–החילונית וגם את שלילתה העזה ; וכך גם יחסו להשכלה . דיאלקטיקה זו נקראת תורת "אחדות ההפכים . " " תורת אחדות ההפכים" מצויה בחשיבה הקבלית , בחסידות , בכתבי המהר"ל , וגם במשנתו של פרידריך שלינג . הרב קוק התוודע למשנת שלינג כאוטודידקט ( בעזרת ספרו של פביוס מיזס , קורות הפילוסופיה החדשה [ תרמ"ז . ([ תורת "אחדות ההפכים" מזהה את מקור הניגודים בשורש אחד , ראשוני , שמהם נגזרים הניגודים ואליו הם חותרים להגיע . הדבר הזה מחייב , לדעתו , התבוננות חדשה בניגודים , שסתירתם ומאבקם גלוי לעין כול – אך עלינו להתגבר על המצב הזה ולראות את אחדותם בשורשם . כך נמצא שמצד אחד יש בכתביו התבטאויות בגנות החילוניות , שהיא , לדידו , שגגה מצערת , חוסר הבנה , העדר ידיעת האמת , בגידה ולב רע . היא מצויה בשפל של רגשות עכורים ויש לצאת נגדה למלחמת חורמה כדי למנוע חילול

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר