|
|
עמוד:76
גם היא , כמוה כנשיות , בעיסוק מופרז בגוף ובמיניות , אך אף שהיהודי רגיש ביותר למין , הריהו , לדידו , כמו האישה , אימפוטנט . ויינינגר הלעיג על הציונות של בן עירו , הרצל , בטענה שהיהודי אינו מבין את מהותם של מושגי האזרחות והחברה . "התפיסה הנכוחה של המדינה זרה להם , " אמר . בעיניו חייבה הציונות את ביטול הטבע היהודי , אך הוא לא ראה בזה דבר אפשרי . איך יהיו היהודים ללא–יהודים ? מין ואופי זכה לפופולריות עצומה , ובשפת המקור , בגרמנית , הופיעו ברציפות , בעשרים וחמש השנים הראשונות שאחרי פרסומו , מהדורה חדשה בכל שנה . הספר תורגם לרוב לשונות אירופה , ועם כל מוזרותו השפיע על דעותיהם ויצירתם של הוגים וסופרים רבים . ויטגנשטיין , קארל קראוס , קפקא , קאנטי וג'ויס הם כמה מן הבולטים שבהם . אף שוויינינגר הטעים כי חיבורו הוא תיאורטי בלבד ואינו מכוון למסקנות מעשיות , נוצל החיבור הזה לרוב בתעמולה האנטישמית ובמיוחד בנאצית . אלה הציגו לא רק את רעיונות החיבור , אלא גם את חיי המחבר , כהוכחה ל"אמיתות" האידיאולוגיה האנטישמית . זאב ז'בוטינסקי – הגותו היהודית יורם ארידור הגותו הכללית והציונית של ז'בוטינסקי נסמכה במידה רבה על הגותו היהודית . לדידו , יש לעם היהודי צביון המיוחד לו , כפי שתכונות לאומיות מיוחדות קיימות גם בעמים האחרים . בתכונות הלאומיות הוא ראה ביטוי רצוי לתרומה המקורית שעמים מסוגלים להעניק לאנושות , כאילו היא תזמורת שבה כל לאום מנגן בכלי מיוחד לו , ובלבד שיהיו הלאומים נושאי תרבות ובעלי ממשל דמוקרטי . בציונות הבחין בין שתי תקופות , הראשונה עד סיום תהליך הבנייה של המדינה היהודית העצמאית בארץ–ישראל , שבכינונה בעתיד היה לו ביטחון מוחלט , והשנייה אחרי כן . בנוגע לתקופה הראשונה דגל ז'בוטינסקי ב"חד–נס , " דהיינו באידיאל עליון ויחיד , הוא הציונות , שמטרתה הבלעדית היא בניית המדינה . אין להסכים שאידיאל נוסף – מעמדי , פציפיסטי או אחר כלשהו – יעכב את הגשמת אידיאל הציונות , שבעיניו הוא נעלה על כל האידיאלים . רק לאחר הגשמת הציונות ובניין המדינה ניתן יהיה לקבוע את צביונה החברתי . מניתוחו את ההיסטוריה היהודית הגיע ז'בוטינסקי למסקנה שהייחוד הלאומי היהודי יוכל להתפתח רק בארץ–ישראל , וראה בציונות תנועה המחיה את יסודותיה הלאומיים ואת עקרונותיה המוסריים של היהדות . בין אלה מנה בעיקר את הדאגה לחלשים בחברה , את החירות ואת כיבוד הקניין הפרטי , וראה זהות בין עקרונות ה 9 דמה של דורו לבין מוסר היהדות . במיוחד החשיב ז'בוטינסקי את תרומת הגניוס היהודי לעולם באמצעות רעיונות התנ"ך והנביאים . המהות היסודית של היהדות היא , לדעתו , השאיפה לצדק חברתי . ברעיונות החברתיים שבתנ"ך מצא ביטוי לעקרונות הגאולה החברתית . בעיקר הדגיש את המשמעות הטמונה במושגי השבת , הפאה והיובל . איסור העבודה בשבת משמעו שתנאי העבודה שבין מעסיק לעובד אינם רק עניין לפרט , אלא גם עניינה של החברה . בדומה לכך , ראה ברעיון הפאה את המקור להשקפה שסיוע לעניים אינו יכול להיות מוסדר על ידי מעשי חסד בהתנדבות אלא הוא חובה המוטלת מטעם החברה . ליבתו של הרעיון – החובה להפריש חלק מתבואת השדה לפרנסת העניים – ז'בוטינסקי ראה בתנ"ך וברעיונות הנביאים את תרומתה העיקרית של התרבות היהודית לעולם . לדידו , פניה של היהדות התנ"כית היו לתיקון חברתי הצופה אל העתיד
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|