אלברט איינשטיין – זהותו היהודית

עמוד:51

זו מצטרף אחד העם לאנשי "תעודת ישראל" בהאמינו , כאנשי הרפורמה , שהעם היהודי אינו מסוגל להיות "ככל העמים . " ואולם ייחודו של העם אינו מחייב את קיומו בגולה . להפך , הייחוד הזה יכול להוסיף ולהתקיים בעידן המודרני רק אם יימצא ליהודים מרכז חדש שגם הגולה תכיר במרכזיותו לחיים היהודיים . לפיכך סבר שהמדינה היהודית אינה יכולה להתקיים " כסרביה וכמונטנגרו" ועליה לשרת את הרוח המיוחדת של עם ישראל שהיא גם הבסיס לתרומתו הייחודית לתרבות האנושית . ההבנות האלה הניעוהו לבקר קשות את המתיישבים היהודיים בארץ–ישראל על זלזולם בתושבי הארץ הערביים , ולתבוע חיפוש דרכים להגיע להבנה איתם . אף על פי שהתגדר במתינותו ובפשרנותו היה אחד העם כל ימיו פובליציסט לוחמני . אין פלא שתורתו נדחתה בידי כל " אנשי הקצוות" שאותם ביקש לפייס . מן הצד האחד , שומרי מצוות , שהרגישו כי הוא שולל כל רעיון של "התגלות , " ראו בו אויב מסוכן ונלחמו בתוך התנועה הציונית בשאיפתו לכלול את הפעולה התרבותית במסגרת פעילותה של ההסתדרות הציונית . מן הצד האחר , הסופרים הצעירים הרדיקליים ממנו , כברדיצ'בסקי וברנר , ראו בתורת "המוסר הלאומי" שלו פשרה אידיאולוגית בלתי הכרחית עם החיים היהודיים הישנים ומעין מעצור בפני "אירופיזציה" מוחלטת של התרבות היהודית , שהיא לגרסתם תנאי הכרחי לגאולה ארצית ולתיקון חברתיפוליטי של חיי היהודים . ואף על פי כן היתה לאישיותו ולתורתו השפעה רבה . בראשית המאה ה20– ובתקופה החלוצית של העלייה השנייה הושפעו ממנה עמוקות אישים כא"ד גורדון ויוסף אהרונוביץ' וכמוהם כל מפלגת "הפועל הצעיר . " חלק ניכר מן הציונים ומנאמני התרבות העברית בארצות הרווחה ראו בו שנים רבות את מורה הדרך שלהם , מאחר שהכיר בכך שארץ–ישראל לא תוכל להיות ארצם של כל היהודים , וכעבור זמן ריחפה רוחו מעל ניסיונותיהם של ארגונים כ"ברית שלום" להביא , בשנות ה30– וה40– של המאה ה , 20– לידי הבנה יהודית–ערבית . אלברט איינשטיין – זהותו היהודית חנוך גוטפרוינד אלברט איינשטיין , שנולד באולם , גרמניה , בשנת 1879 ונפטר בפרינסטון , ארה"ב , ב , 1955– היה מגדולי המדענים של המאה ה20– ואולי של כל הזמנים , והתהילה שלו נגזרת מהישגיו במדע . עם זאת היתה הערכה רבה לאישיותו גם מחוץ לעולם הפיזיקה , והעמדות שהביע במגוון נושאים עוררו עניין ונודעה להן השפעה . במאמרים רבים , בחילופי מכתבים עם בני דורו , בהופעות פומביות ובפעילות ציבורית הוא הביע את דעתו בשורה של נושאים כגון לאומיות ולאומנות , מלחמה ושלום , דת ומוסר . הוא פעל ללא ליאות למען כבוד האדם וחירותו ונאבק בכל צורה של אפליה . במאבקו הזה מקום מרכזי להזדהותו עם גורל העם היהודי , ובמסגרתה עסק בשאלות כאנטישמיות , ערכי היהדות , הלאומיות היהודית והמפעל הציוני . בין השאר נתן יד להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים . במכתב לדוד בן–גוריון משנת , 1952 שבו דחה בצער את ההצעה להתמנות לנשיאה השני של מדינת ישראל , מעיד איינשטיין על עצמו : "היחסים שלי עם העם היהודי נהפכו לקשר האנושי החזק ביותר שלי מאז נהייתי מודע למצבנו המסוכן בין אומות העולם . " הביטוי המובהק ביותר ל'קשר האנושי' הזה התחיל כאשר , ב , 1919– נענה לפנייה של מנהיגי התנועה הציונית בגרמניה אשר נשלחה אליו באמצעות חיים וייצמן , הביע תמיכה בתנועה הציונית ונרתם לפעילות מעשית אלברט איינשטיין פעל ללא ליאות למען כבוד האדם וחירותו ונאבק בכל צורה של אפליה . במאבקו זה מקום מרכזי להזדהותו עם גורל העם היהודי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא