מבוא כללי: מודרניזציה וחילון בתרבות היהודית

עמוד:כד

שבני אדם חיים בתוכה בכל ענייניהם , והיא אשר מעצבת גם את רגשותיהם האינטימיים וחלק מראיית עולמם . הדבר קרה בארץ–ישראל שלפני הקמת המדינה , והיו לו , אף לפני כן , גילויים מקבילים במזרח אירופה ( כגון בבתי הספר של אגודת " תרבות , " שעשו את העברית לשפה מדוברת גם בתפוצה . ( המודרניזציה של השפה העברית , והשימוש הנרחב בה בחיי היומיום , בחינוך , בתעשייה , בתקשורת , בצבא , בחקיקה החילונית ובאקדמיה הישראליים , היא אחת התולדות המרשימות – וגם אחד הכוחות הדוחפים – של חילון התרבות היהודית . הגות , היסטוריוגרפיה וקריאה ביקורתית של התנ"ך יהודים רבים נכנסו לעולם המחשבה הכללי כפילוסופים ומסאים . מקצת הפילוסופים ( משה מנדלסון , נחמן קרוכמאל , הרמן כהן , פרנץ רוזנצווייג , מרטין בובר , עמנואל לוינס ) הקדישו את עיוניהם לשאלת היהודי # ת , ועל ידי כך חודשה במידה מסוימת מסורת הפילוסופיה היהודית , שפסקה בסוף ימי הביניים . אמנם , כמו שאר הפילוסופיה הקרויה יהודית , גם זו המודרנית היתה בעיקר בעלת אופי תיאולוגי . עם זאת חשוב ומעניין לציין שמרבית ההגות של יהודים מודרניים על יהודיותם לא אירעה במסגרת הפילוסופיה השיטתית , אלא בכתיבה מסאית חופשית יותר ( וחילונית ברובה הגדול ) – בוויכוחים ספרותיים , במאמרים עיוניים ופובליציסטיים , במכתבים , בנאומים , בעיצוב של דמויות בדיוניות ובדברים שהסופר שם בפיהן . ייתכן שהסיבה נבעה מן האופי הציבורי והפוליטי של ההגות הזאת , שהיתה קשורה בשינויים בעולם המעשה , וכן מן הקשר שבינה לבין הלאומיות לגווניה . הגות בעלת עניין לאומי מחליפה לא פעם את התיאולוגיה כפורום אידיאולוגי–חילוני , שבו מתרחש הוויכוח על הזהות הקולקטיבית , בייחוד כאשר זו נתונה במעבר או במשבר . לכאן הצטרף מפעל היסטוריוגרפי מודרני , שהיה חידוש בתרבות היהודית . היסטוריוגרפיה זו , ובצדה המחקר המדעי של המקרא , הבינו את התרבות היהודית – ובכללה את ספר הספרים שלה – כתופעה היסטורית הכפופה לשינויי הזמן ולחוקי המציאות , ולא כמהות טרנסצנדנטית קפואה ונצחית . ההיסטוריונים וחוקרי המקרא המודרניים ניסו לשחזר את העבר של היהודים ולהתוות קווים לזהותם , הישנה והחדשה ( ובעצם : לזהותם הישנה לאור זו החדשה , ( באמצעי המחקר ההיסטורי המודרני , שנחשב ל"מדע , " ולא עוד במושגים תיאולוגיים של שכר ועונש ושל השגחת האל . בכך עבר הזיכרון היהודי עצמו מודרניזציה ומידה ניכרת של חילון . כמו הסופרים , המשוררים והפובליציסטים היהודים , גם ההיסטוריונים היהודים קיבלו עליהם תפקיד של מורי הוראה והלכה לציבור המחפש את דרכו בעידן החדש . דבר זה השפיע לא מעט על מחקרם והיטה אותו לכיוונים דידקטיים ואידיאולוגיים . נוצר מוסד של "אנשי רוח" יהודים , אנשי ספרות ואנשי עיון , שהחליפו את הסמכות הדתית–הרבנית בהתוויית כיוונים ונורמות לאומיות . סמכותם הלא–פורמלית נשענה על כישרונם , על הדינמיקה של צמיחתם , ועל הצורך של ציבורים רחבים להישען עליהם , אחרי שאיבדו אמון ברלוונטיות של חכמי ההלכה התלמודית וחיפשו מוקדי השראה והדרכה אחרים ברוח הזמן החדש . לספר התנ"ך היתה עדנה חדשה . תחיית מעמדו סימלה מרד נגד התרבות הרבנית–התלמודית , שפיחתה את משקל התנ"ך והעמידה את התלמוד , למעשה , מעליו . יהודים מודרניים מכל הזרמים – משכילים , רפורמיים , לאומיים וציוניים – פנו אל התנ"ך כמשקל–נגד לתלמוד היבש , המשפטי והמתפלפל , שבו ראו מייצג מנטליות יהודית עייפה ודקאדנטית . התנ"ך , שהוחזר למובני הפשט שלו ועוצמת ביטויו הספרותית והפסיכולוגית נתגלתה מחדש , הופיע להם כסמל לחיוניות , לאותנטיות יהודית החוזרת למקורותיה . גם תפקיד מגייס היה לכך , שכן תנועות לאומיות לא מעטות פנו אל העבר הרחוק , ובכללו זה המיתולוגי , כאמצעי לגיבוש תמיכה ותחושת המשכיות . עם זאת , כאמור , הגישה החדשה לתנ"ך השקיפה עליו כעל יצירה היסטורית הכפופה לביקורת לשונית , היסטורית , ארכיאולוגית וכדומה , וגם בכך חילנה את הגישה אליו . הפוליטיקה החדשה הלאומיות היהודית הולידה שלוחות פוליטיות , שהיו חילוניות בעיקרן . הפוליטיקה הציונית ביקשה לכונן מחדש ריבונות יהודית פוליטית וטריטוריאלית בלי להמתין למשיח , ועוררה בכך התנגדות נמרצת במרבית הממסד הרבני . זעם הרבנים ניתך לא רק על "החוצפה כלפי שמים" הגלומה < רצון האדם לגאול את עצמו במקום לצפות לגאולת האל . הוא יצא גם נגד תפיסת האדם החדשה , ההומניסטית , המובלעת בכך , ונגד המהפכה באורח החיים היהודי שראשי הציונים רצו לחולל . מחדשים חילוניים לא ציוניים רצו לממש את הזהות הלאומית היהודית דווקא בגולה . חסידי שמעון דובנוב ראו ביהודים "עםעולם" היסטורי המגשים את ייעודו הלאומי בתוך כדי ישיבה בקרב העמים ובלי טריטוריה משלו ; ה # < " נד" הסוציאליסטי ציפה שהזהות הלאומית היהודית תיספג בסופו של דבר כמרכיב בתוך אירופה מתקדמת , שתיווצר בעתיד . בכל המגמות הללו היתה התייחסות לזהות לאומית חילונית , אשר הוצבה בפרספקטיבה היסטורית רחבה ( שבה הדהד מוטיב דתי עתיק – עוד גילוי של "יין ישן בכלים חדשים" המאפיין חלק של התרבות החילונית . (

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא