סקר אמות המים לירושלים

עמוד:181

מ , ' ובחלקו העליון מתפצל לשני קירות ברוחב 60 ס"מ , שביניהם עוכרת תעלה מטויחת בעלת חתך מלבני ( רוחבה 50 ס"מ וגובהה 75 ס"מ . ( הקיר בנוי אבנים קטנות בתוך מילוי מלט משובח . התעלה מטויחת בטיח לבן אפור , וניכר בה תיקון , שהעלה את המפלס של זרימת המים בשיעור של 35 ס"מ . קטע בנוי זה נמשך אך מטרים ספורים , ומייד אחריו משתנה אופי האמה . ניתן לעקוב אחרי מהלכה עד למבואות בית לחם , לאורך _כ 2 . 5 ק"מ ( בקו גובה 800 מ' בקירוב . ( אופי ביצוע האמה בקטע זה דומה לחלקים גדולים של אמת הערוב ; קטעים ארוכים חצובים בסלע , ללא בנייה כלל _, ואילו בקטעים אחרים האמה בנויה בנייה נמוכה , או בנייה המשלימה חציבה רדודה . בקטע זה מצויים שני מעברי ערוצים קטנים . בראשון שבהם ( נקודה ( 52 האמה עוברת על טרסה גבוהה _כ 2 . 5 מ' בנויה אבנים גדולות . במספר מקומות השתמרו אבני הקירוי , המגיעות עד לגודל של 1 . 2 x 1 . 1 מ . ' קרוב לבתים הדרומיים של בית לחם , בנ " צ , 1681 1224 האמה נעלמת . צפונה מכאן משתפל ג'בל מריר לעבר הבקעה שממערב לבית לחם , שגובהה אינו עולה על 740 מ . ' כאן עמדו לפני בוני האמה שתי אפשרויות : לעבור את הבקעה בדרך רגילה , תוך הפסד גובה , או להשתמש באמצעי הנדסי משוכלל ויקר לשם שמירה על הגובה שהושג עד לנקודה זו . נראה , ששמירת הגובה היתה בעלת חשיבות מכרעת , ומשום כך נבנה בבקעה צינור אבן משוכלל , על פי מיטב הידע של התקופה הרומית . בצינור לחץ זה המים ירדו לגובה 740 מ' ועלו שוב לגובה כ 780 מ . ' את אורכו הכללי המדויק של הצינור קשה לקבוע כיום . על פי הנתונים הטופוגראפיים הוא הגיע לכדי 3-2 ק"מ , אך רוב חלקיו נעלמו במרוצת הדורות . רק קטע באורך של כ 300 מ' ( נקודה ( 54 a נמצא בשלמותו מדרום לקבר רחל . קטע קצר נוסף התגלה בסקר האחרון במעלה הבקעה , מצפון מזרח לקבר רחל ( נקודה 54 a _ycpn . ( 54 b נמצא בתחתית הבקעה והוא עובר במפלס אחד , ללא עלייה או ירידה . מצב זה מתאים לדברי ויטרוביוס , כי צינור מסוג זה צריך לעבור מרחק מסוים במפלס הנמוך ביותר שלו על תשתית אופקית בנויה . תשתית בנויה כזו נמצאת אמנם בקטע זה . היא עשויה אבנים קטנות נתונות במלט , רוחבה 1 . 8 מ' וגובהה מגיע עד 65 ס"מ . על תשתית זו נבנה צינור אבן מסיבי , מורכב מחוליות אבן מרובעות , שגודלן _d"d 80 x 62 וגובהן 100-90 ס"מ ( איור . ( 14 במרכז החוליה נחצב חלל עגול , שקוטרו 33 ס"מ . החוליות סותתו סיתות עדין רק בשטחן העליון ובתוך קדח הצינור , בעוד ששאר חלקיהן מסותתים באופן גס . משני צדי החוליה סותתה מדרגה , שגודלה 8 x 8 ס"מ , וממנה בצד אחד בליטה שגודלה 10 x 7 ס"מ , ובצד שני שקע שגודלו 12 x 7 ס"מ . החוליות הונחו כשהשקע שלהן מופנה לכיוון דרום והבליטה לכיוון צפון , בכיוון זרימת המים . בנקודות החיבור בין החוליות הושאר רווח של כ 1 ס"מ , שחוזק בטיח משובח . שילוב החוליות זו בזו יצר צינור רצוף ואיתן . צינור האבן הבנוי כוסה משלושת צדדיו בשכבת טיח ואבנים חזקה ביותר , שעוביה 60 x 40 ס"מ . כלפי חוץ לא נראות חוליות האבן כלל , אלא אם כן מסירים ציפוי חיצוני זה . הקטע 54 b נמצא במעלה הצפוני של הבקעה . זהו קטע קטן , שהשתמר עם ציפוי האבן החיצוני שלו . צינורות אבן דומים הוקמו בארץ ישראל בתקופה הרומית המאוחרת ( ככל הנראה במאה השנייה לסה"נ ) בחמת גדר , בסוסיתא ( היפוס , ( ובסעיף של אמת ביריניקי הנכנס לבית ירח . צינורות דומים ידועים החל מן התקופה ההלניסטית באסיה הקטנה , ובתקופה הרומית הם הוקמו ברחבי האמפריה : בסוריה ( פלמידה ואפמיאה , ( באסיה הקטנה , בבלקנים , באיטליה , בצרפת ובצפון אפריקה . על חלק מחוליות האבן של הצינור באזור בית לחם נמצאו כתובות לטיניות של מפקדי קנטוריות בלגיון הרומי העשירי . הכתובות נחקקו לפני ציפוי חוליות האבן במעטה של טיט ואבנים קטנות , ולא ניתן היה לראותן כלפי חוץ . הן מציינות ככל הנראה את הקטעים שעל בנייתן היו מופקדים קנטוריונים שונים . שמות זהים החוזרים יותר מפעם אחת מציינים קטעים שהוקמו על ידי אותה קנטוריה . מכאן שהצינור והאמה העליונה כולה הוקמו על ידי הלגיון במרוצת שהייתו בירושלים במאה השנייה לסה"נ . איור : 13 האמה העליונה באזור בריכות שלמה , מבט למזרח

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא