|
|
עמוד:10
בכל דור ודור , גם אחרי חמישה עשורים , מתקיימים ניגודים המאיצים עימותים בין קבוצות תרבותיות שונות בחברה הישראלית . כניסתן בסוף המאה ה 20 של קבוצות עולים / מהגרים חדשות אל הזירה הפוליטית והחברתית ( מחבר העמים לשעבר ומאתיופיה ) יצרה קונפליקטים חדשים ושסעים תרבותיים אחרים ועימם פרשנויות לתכני הזהות הקולקטיבית , דבר היוצר מתיחויות חדשות המעצבות מציאות חברתית אחרת במדינת ישראל . בישראל השוני בין הקבוצות נחלק לפי עדה ולאום ומתבטא בראש ובראשונה בהיררכיות ריבודיות המשקפות אי שוויון ( שם , עמ' . ( 12 קבוצות שונות נבדלות באורח חיים , עמדות , השקפות עולם והגדרה שונה של מקור הסמכות בחברה הישראלית דמוקרטית . הנאמנות המגזרית היא כמו זו של " איגוד מקצועי . " המסירות והנאמנות הקבוצתית של המגזרים השונים ( למשל החברה הערבית , הציונות הדתית , החברה החרדית , חרדים לאומים - חרד"ל , הכינוי לאגף השמרני של הציונות הדתית - תומכי ש"ס ועוד , ( מאפילה ומאיימת על החברה הרחבה ועל הזהות הקולקטיבית . ההביטוס המשותף - נטיות לב , אמונות כלליות ו"מבנים מנטאליים" שבאמצעותם א / נשים מתמודדים עם העולם החברתי ומשקפים את מבנה החברה - ( Bourdieu , 1987 ) והרקע האתני הקשור גם לריבוד חברתי , הם המבנים קבוצות חברתיות שונות . קבוצה אחת מבדילה את עצמה מהקבוצה השנייה על ידי שלילת העקרונות התרבותיים של הקבוצה האחרת . קבוצה אחת שוללת את עולמה הערכי של הקבוצה השנייה . האחת היא תמיד נאורה וטובה , ערכית , סובלנית ומשכילה , ואילו השנייה היא בדיוק ההפך : דמונית , פרימיטיבית , שמרנית ופנאטית . " פלורליזם" אינו שם נרדף לריבוי קבוצות תרבותיות או חברתיות . כדי שיתקיים " פלורליזם" צריכה להיות "הרשאה חברתית ותרבותית לריבוי גוונים ואולי אף תמיכה בכך ] ... ובעיקר עידוד ] השונות התרבותית והחברתית" ( אדלר ובלס , 2000 , עמ' . ( 134 בישראל תנאי זה אינו מתממש . קבוצה אחת יכולה להכיר בכך שיש קבוצות השונות ממנה , אך אין היא מאפשרת קיום שווה להבדל זה . לדוגמה , החינוך הממלכתי דתי זוכה לאוטונומיה ולזכות וטו בתכני הלימוד שאף מעוגנים בחוק , אך למגזר הערבי אין המדינה מאפשרת אותה אוטונומיה . בפלורליזם מתקיים שוני אך נשמר שוויון המעריך את כבוד האדם באשר הוא . אך אצלנו קבוצות תרבויות ברורות זוכות ליחס מועדף על פני האחרות . יותר מזה , נאמנויות של קבוצות שונות כלפי עצמן גבוהות מזהותן לכלל האזרחי האוניברסלי . אין לגיטימציה ופתיחות לקיומן של קבוצות תרבותיות אחרות . קבוצה אחת תמיד נשלטת על ידי השנייה , אפילו אם יש ביניהן נקודות מפגש חברתיות ותרבותיות . נקודות מפגש אלה הן השפה העברית והאזרחות הישראלית , שנוצרת מתוקף השלטון הדמוקרטי וההסכמה הרחבה בקרב הרוב שישראל חייבת להישאר מדינה יהודית . הישראליות היא מרכיב חשוב גם בתחושת הזהות של הפלסטינים אזרחי ישראל , למרות נטייתם הגוברת להזדהות בפלסטינים ( סמוחה , 1998 , עמ' . ( 42-41
|
|