|
|
עמוד:12
את רצונותיו לצורכי הכלל . הנהירה אחרי מנעמי החיים " , תרבות שינקין , " כפי שכונתה בפי מבקריה , סותרת את הנורמות האלה . החברה מתקשה למצוא את האיזון הראוי בין מסירות למדינה ובין נהנתנות אישית . רביעית , החברה בישראל חדשה יחסית מבחינת המבנה המוסדי שלה והרכב אוכלוסייתה . העלייה מחבר המדינות בעשור האחרון של המאה העשרים צירפה למדינה כמיליון אזרחים חדשים . זהו מצב חסר תקדים בעולם המערבי , ובשלו עדיין לא נוצקו בישראל דפוסי מסורת אזרחית ארוכת שנים . הדבק שמאחה את חלקיה של החברה עדיין טרי . יתר על כן , מאחר שזו חברת מהגרים שהגיעו לארץ מיותר ממאה תפוצות , מתקשה ישראל לגבש הסכמה כללית סביב מרכז פוליטי ורעיוני . השינויים הדמוגרפיים שפקדו את המדינה לא לוו בלגיטימציה לשונה ובכבוד לאחר . ולבסוף , החברה בישראל שרויה בסכסוך עקוב דם עם שכניה . בגלל האיום החיצוני הממסד הביטחוני והצבאי עומדים במרכז חיי המדינה וחלק ניכר ממשאביה מוקצה לביטחון עד כדי חשש לייסוד מדינת קסרקטין . לסכסוך יש השפעה גם על היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי במדינת ישראל . הסכסוך הזה הוא אבי השסע שחוצה בין המאמינים בארץ ישראל השלמה ובין התובעים התכנסות לממדים של ישראל הקטנה . זהו השסע העמוק ביותר , שנראה שהוא מאיים על עצם שלמותה של המדינה . קיצורו של דבר , ישראל פועלת מתוך אילוצים רבים שיוצרים לחץ קבוע . כיצד עשויות התכונות האלה להשפיע על מידת אזרחותה של החברה ? גבולות מטושטשים עלולים לפורר את החברה , שבסיס קיומה הוא זהות משותפת , אבל חסרונם של גבולות מוגדרים עשוי גמ ליצור פתיחות לקבלת האחר . אידאולוגיה היא מתכון לדוגמטיזם ולנוקשות שאינם מסייעים לפיתוח חברה אזרחית , אבל היא גם מוציאה את האדם מד' אמותיו ויוצרת מחויבות לעניינים ציבוריים , מחויבות שיש בה ברכה לחברה האזרחית . הזיקה לקולקטיב אמנם מטשטשת את זכויותיו של הפרט , אבל היא עשויה גם לעודד את הערבות ההדדית ואת האחריות לכלל . גילה הצעיר של המדינה והחברה החדשה בה מנעו ממנה לפתח מסורת של חיים בצוותא , אבל אין לה גם אילוצים
|
|