|
|
עמוד:10
ולהלן היא מאחידה ביתר מפורשות וגיבוש את שני המוטיבים האלה בהגיגיה ורושמת ביומנה "האהבה בשבילי — המנוף החשוב ביותר בכל המנגנון היצירתי שלי " . המנגינות החשובות , כדבריה , אכן התקרבו אליה . אבל מוטיב האהבה , האהבה שנענית , ההדדית , נשאר אצלה בגדר חסך , שאמלל את כל חייה , והוא מופיע בשיריה , ובמודגש - ביומנים . בהיותה בת , 20 היא רושמת : ( 26 . 4 . 31 ) מעניין מאוד מה אני בתור אישה ? איני מוצאת חן בעיני גברים , יש בי כנראה דבר מה דוחה . אלה שפחות או יותר מוצאים בי דבר מה , מרפים ממני מיד אחרי ראותם את מינה [ חברתה . [ זה מכאיב , זה מוליד אי ביטחון , נדמה לי שגורלי להישאר תמיד בודדה . הניסיונות הנואשים לפרוץ את מעגל הבדידות , מתבטאים בהתאהבויות חד סטריות מצדה , אשר אפשר כי יאה להן חרוזו של א' arm at מעצמת הצמא לצלילים של אמת שומעת האזן קולות שבךינו . היא נאחזת בציפורניים בבדות הזאת , שסופה תמיד ההתפכחות המרה . מצב קיומי עגום זה , מלווה כמובן הגיגים פילוסופיים וספרותיים מרתקים , שעניינם גובר ביומנים המאוחרים . במפגש המיוסר בינה לבין גברים , מתייחד מקום מרכזי לפרשת יחסיה עם אברהם בן יצחק סונה . לאה גולדברג שאפה בלא הרף לכבוש את כל הפסגות של התרבות האנושית - מחוז חפץ שחתרה אליו מראשית עד אחרית . היא אכן הגביהה לעלות בפסגות רוח אלו , ובעיני מוקיריה הרבים נחשבה ידענית מופלגת ; אך לא בעיניה שלה , ולא כפי שהתאוותה . כידוע " אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו . " היא החמירה מאוד עם עצמה ודנה את הישגי השכלתה תמיד תוך ביקורה עצמית נוקבת , וטענה שרק היא יודעת את אשר חסר לה ; וקודם כול משום כך הלך לבה שבי אחרי אברהם בן יצחק סונה , שנחשב בעיניה כאחד מאותם המעטים המסוגלים לדון במלוא המושחזות על התרבות כולה ממרומי פסגותיה ולמלוא אופקיה , שכן , הוא מאותם היחידים המצויים שם , והישענותה עליו , כאב רוחני יודע כול הייתה כמעט טוטאלית .
|
|