|
|
עמוד:12
אגב פגיעה בתהליך התייצבותו , ו"קץ ההיסטוריה" באותו מובן שחזה הגל לא נראה באופק . השלמת עליית המעמד הרכושני לשלטון עד אמצע המאה התשע עשרה בארצות מערב ומרכז אירופה היא שהניעה , אפוא , את ההתארגנות האדמיניסטרטיבית והפוליטית של המדינה הלאומית הריבונית שנשענה על לגיטימיות מעוגנת בתוך החברה האזרחית על בסיס של דמוקרטיה חילונית . רק מן החברה האזרחית יכול היה המעמד הרכושני , שייצג אינטרסים ארציים , לשאוב את סמכותו . הלאומיות הטריטוריאלית הלשונית היתה התשתית לשלטון שזה מקור סמכותו , על כן הנהיג המעמד הרכושני את המהפכות הלאומיות החילוניות שפירקו את הקיסרויות הכנסייתיות של ימי הביניים . אולם מתוך כך נתווספו על ניגודי האינטרסים המעמדיים גם בעיות היחס אל המיעוטים הלאומיים , ובעיות היחס בין הלאומים שהגיעו לריבונות והתחילו להתחרות על משאבים ועל שווקים . משמע שרעיון מדינת החוק ההומניסטית שנועד להשיג איזון , יציבות ושלום פנימי וחיצוני על בסיס רציונלי , השיג תוצאה הפוכה . הגשמתו כאינטרס של המעמד הרכושני הולידה את הסכסוכים שתוארו לעיל : המעמד שהגיע לשלטון בשם העם דחק את קודמיו וניצל את אלה שמתחתיו . זאת היתה הסתירה הפנימית שערערה אותו והכחישה את הישענותו על שכל ועל תבוניות מוסרית אוניברסלית . מבחינה משפטית פורמלית הוא אמנם הגשים את הבטחתו לכל העם . יתר על כן , בתהליך העלייה לשלטון ביקש המעמד החדש את תמיכתו הפעילה של העם שהתגייס לעלות על הבריקדות . דווקא משום כך הזדקרה לעין תוך שנים מעטות הסתירה בין השוויון הפורמלי לפני החוק לבין הערר הצדק בחלוקת הרכוש ובשליטה על אמצעי הייצור . מדינת החוק הלאומית הבטיחה הרבה לכל ולא קיימה אלא את משאלותיה של שכבה חברתית אחת . כל היתר נוצלו על ידה וראו את עצמן כמולכות שולל . עם זאת הן כבר התנסו בהתארגנות ובפעילות פוליטית ואי אפשר היה למנוע את התארגנותן מחדש נגר המשטר שתמכו בו בראשיתו . שכבת האינטליגנציה היצירתית , האינדיווידואליסטית , שגם היא השתחררה על ידי המהפכה הלאומית ויצרה למענה מנהיגות רוחנית מתוך התלהבותה למשטר המבוסס על רעיון החופש , התאכזבה מן התוצאה שהיתה רחוקה מאוד מחופש אינדיווידואלי והיא שהנהיגה עתה את המרי הגואה של מאוכזבי מדינת החוק הלאומית מכל הסוגים והוסיפה עליו את המרי של האישיות האינדיווידואלית המקופחת , נושאת הרגשות של ניכור , בדידות והגבלת החירות . לסיכום , ניתן לציין ארבעה סוגים של אכזבה מהישגי המהפכה התעשייתית , הקפיטליסטית והלאומית שהבטיחה קדמה : ראשית , אכזבת המעמדות החברתיים הנמוכים , ובייחוד מעמד הפועלים , שחי בתנאים של ניצול מחפיר , עוני שעל גבול חרפת הרעב ותנאי עבורה לא אנושיים , למעשה תנאי עבדות . שנית , אכזבת המיעוטים הלאומיים או הדתיים שלא הצליחו , או לא יכלו לכונן לעצמם מדינה לאומית נבדלת , ועל כן נתקפחה זהותם ודוכאה והס חיו בתנאי הפליה , השפלה ורדיפות . שלישית , אכזבת האריסטוקרטיה המסורתית ואכזבה חוגי הכנסייה , שנדחו ממעמדם אך עדיין היה בידם כוח כלכלי ומדיני מסוים והם השיבו מלחמה ואף ניצלו את אכזבת ההמונים כדי לגייס את תמיכתם . ולבסוף , האכזבה הכללית מבחינת הרגשת היחיד האנושי בתור
|
|