|
|
עמוד:7
מבוא היסטורי ומתודולוגי התקופה השלישית בתולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש התחילה בראשית שנות השמונים של המאה התשע עשרה והסתיימה באמצע המאה העשרים . אלה הם גבולות תקופה בתולדות עמי תרבות המערב ובתולדות העם היהודי . הם נקבעו מתוך שיקולים היסטוריים כוללים ולא על פי השינויים שחלו במחשבה הפילוסופית . בדיעבד הופיעו בתקופה זו שיטות שייצגו תנועות רוחניות ואידיאלים חדשים , וחלו שינויים בחקר תולדות עם ישראל גם מבחינת המתודולוגיות וגם מבחינת כמות ואיכות המידע : התיאור והתיעוד , הניתוח וההערכה . אלה מצדיקים את הקביעה שמדובר בתקופה מיוחדת בתולדות הפילוסופיה הכללית והיהודית , אולם גבולותיה וגדריה נקבעו , כאמור , על ידי מאורעות היסטוריים שביטאו תמורות במבנה החברתי ובתרבות והיוו אתגר למחקר ולפילוסופיה . במשך מאה השנים שחלפו מסוף המאה השמונה עשרה עד ראשית שנות השמונים של המאה התשע עשרה נוצרו מערכות כלכלה ומשטר והתחילו להתפרק , נוצר ריבוד חברתי והתחיל להתערער , נוצרו השכלה ותרבות רוחנית וכבר נראו לא עדכניים . אורחות חיים נקבעו ונעשו מפוקפקים ותחזיות העתיד , או נכון יותר , חרדותיו , התהפכו על פיהן . הבנת המאורעות ההיסטוריים והתהליכים שחוללו אותם חייבה שינויים מתודולוגיים ורעיוניים בחשיבה הפילוסופית כבר בראשית התקופה , ויש להדגיש כי הפנמת העובדה שהפילוסופיה נאלצה לסגל את עצמה לתמורות חברתיות ולמאורעות שלא נצפו על ידה מראש ולא תאמו את ודאויותיה התבוניות , חייבה דין וחשבון מעמיק על מקורות החשיבה הפילוסופית : האם היא עצמאית כמו שהניחה ? האם היא עצמה נובעת מן החוקיות של השכל והתבונה או שמא אין היא אלא משקפת התפתחויות שחוקיותן בטבע הלא תבוני ? ואם מתברר שלא התבונה היא המעצבת את מהלך ההיסטוריה וממילא גם את פניותיה ונטיותיה של החשיבה המנחה אותה מן הראוי לבחון הכל מחדש : תורת ההכרה , תורת החברה , תורת המוסר ותורת המדינה וממילא ברור ששאלת תפקיד הדת בתרבות תעלה מחדש . האתגר התבטא , כאמור , בהפרכת התצפיות החברתיות , הפוליטיות והתרבותיות שהזינו הן את פילוסופיות ההיסטוריה הרציונליסטיות והאידיאליסטיות של ההשכלה ושל ההומניזם התבוני , והן את אלו של הרומנטיקה , שהיתה פסימית לגבי רעיון הקדמה אך השליכה יהבה על שיבה אל מקורות קדומים לשם תחייה מחודשת . בראשית שנות השמונים של המאה התשע עשרה כבר היה ברור שאין חפיפה בין התמורות החברתיות והפוליטיות המתארעות בפועל לבין האידיאלים של ההומניזם . מדינת החוק הלאומית לא פתרה את הסכסוכים עם הכנסייה ואת ההתנגשות בין הדתות . להיפך . היא החריפה את העימותים הללו ויצרה עימותים נוספים : חברתיים ובין לאומיים חמורים ביותר .
|
|