|
|
עמוד:12
וחזרה וחיזקה אותה בצורה שלא אפשרה מלכתחילה פשרות ; מנקודת ראותם של הצעירים שבחרו בנאמנות למורשת אבות מקודשת ובקבלת סמכותה , היתה הבחירה הנגדית בבחינת חטא חמור . חטא הריסת כל עולמה של היהדות שאבותינו ואבות אבותינו נתנו עליה את נפשם . התרבות שהיתה מחוז חפץ לבחירה הנגדית נראתה על רקע זה לא רק שלילית ונפסרת מעבר למסווה המוסריות הנעלה שהיא לבשה על פניה , אלא גם זדונית ומושחתת מבחינה מוסרית , שכן היא פוגעת ביסוד היסודות של המוסר הדתי : יראת שמים וכיבוד הורים ומורים . משום כך אסור לבוא עמה במגע חיובי או לשאת ולתת איתה , כי "כל באיה לא ישובון . " חייבים לפסול אותה על הסף כרי לא להסתכן ולא להתפתות אלא להמשיך בדרך שהורו לנו אבותינו . הוא הרין מנקודת הראות של הבוחרים בנאמנות לחזון האושר הארצי . גם מבחינתם , הבחירה הנגדית של החרדיות היתה לא רק קפיאה על השמרים ודבקות בנושנות , אלא כניעה מוגת לב לעריצות כפייתית וזדונית של ממסד בעל אופי כנסייתי המגונן על שלטונו בטענות של יראת שמים וכיבוד הורים . כדי לעמוד על עומק המטען השלילי שצברו שני הצדדים זה כלפי האידיאלים הרוחניים והמוסריים של זה , ובייחוד מצדם של הצעירים שנאבקו על סמכותם לקבוע את דרכם בעצמם , יש לתת את הדעת לשני היבטים פסיכולוגיים חברתיים שנכרכו בנסיבות שבהן נעשתה הבחירה . ראשית , מבחינת האידיאל התרבותי שאליו נשאו הצעירים המורדים את נפשם : כבני הדור השני הם הכירו , כאמור , את המכשולים החיצוניים העומדים בדרכם . הם היו מודעים גם למחירי הזהות שנדרשו כדי לממש את אושרם . אולם כיוון שהחליטו על דרכם , הפכו המכשולים שבדרך לאתגר שהגביר את הרצון להוכיח את כוחם , ומחירי הזהות שנדרשו בעבור אושרם ייקרו אותו בעיניהם . נוצרה בהם הנכונות הנפשית הנחרצת לצאת למאבק ולשלם את מחירי הזהות הנדרשים עד הגבול שבו עמד למבחן ערך הכבוד העצמי , המוגדר על ידי מוסרה ותרבותה של החברה הכללית הנאורה והחופשית שבה רצו למצוא את אושרם , ועל כן עליו לא יכלו רובם לוותר . שנית , מבחינת היחס אל המורשת היהודית שעליה התחנכו מילדות : בדור השני כבר הורגשה היטב ההיערכות המתגוננת של המנהיגות הרבנית ושל ציבור נאמניה , והיא התבטאה בהחמרה יתרה ובשאיפה לדכא כל ניצוץ של אפיקורסיות באבו . גישה חינוכית כזאת עשויה היתה אולי לחזק את הצעירים המצייתים שהותנו לבחור בנאמנות להוריהם ולקהילתם , אולם לגבי אלה שנטו אל החופש הקוסם מבחוץ וידעו משהו על דרכי החינוך החדשים והנאורים של ההשכלה , גרמה מערכת החינוך המתגוננת להתעצמות החלטית של היחס השלילי אל כל מסרי חינוכם . המורשת שהונחלה על ידי ההורים והמלמדים בשיטות של אינדוקטרינציה כפייתית , משמעת מחמירה ושיטות ענישה אכזריות , הופיעה כצרת אופקים , קנאית , דוגמטית , עריצה , חשוכה ומרושעת . לא היה בה שום דבר מושך והיא רק חיזקה את המוטיבציה של השואפים אל החופש ואל העצמאות האישית להשתחרר ממנה ולשכוח את כל לקחיה . החינוך היהודי המסורתי בשנות הילדות המעצבות יצר , אפוא , בבני הדור השני הנוטים אל החופש עמדה של ניכור שמנעה כל הפנמה מודעת . דומה כי רק בדרך זו אפשר להסביר את נכונותם של צעירים יהודים רבים כל כך להמיר את רתם לשם
|
|