פרק ראשון האתגרים והבעיות של העלייה ובניין הארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים

עמוד:12

רק אחרי הקמת המדינה קיבלו את המעמד של מנחילי המורשת והגותם התחילה להילמד כמקור ההשראה להמשך המפעל . הרצל חשב להגשים את הפתרון הציוני בזמן קצר על פי תוכנית מחושבת מראש : רכישת ארץ ישראל ( או טריטוריה זמינה אחרת ) בהסכמה בינלאומית ותוך כדי כך גיוס ההון הלאומי הנחוץ , העברת המוני היהודים העניים והנרדפים מן הגולה בתהליך הדרגתי דמוי צבאי , ויישובם תוך כדי פיתוח התשתית הכלכלית ולבסוף , הקמת המערכות החברתיות והפוליטיות . עד מהרה התברר שהיתה זו תוכנית אוטופית . הרצל לא הצליח להגשים אפילו את השלב המדיני הראשון . הנחת היסודות ההתיישבותיים , הכלכליים , הביטחוניים , החברתיים הפוליטיים והתרבותיים ליישוב היהודי בארץ ישראל היתה אפוא בדיעבד תהליך היסטורי ממושך . בשלב הראשון הוא התבצע על ידי עלייה התיישבותית שהמשיכה לכאורה את דרך "הציונות המעשית" וביל"ו , מחוללי העלייה הראשונה , אלה שהקימו את המושבות ביהודה ובגליל בתמיכתם הפיננסית של נדיבי הדור רוטשילד וגינצבורג . כמובן , היה הבדל מהפכני בין העלייה הראשונה , שהתבססה על האפוטרופסות הנדבנית לבין העליות הבאות שהגיעו במסגרת התנועה הלאומית . ה"הסתדרות הציונית" לקחה על עצמה את האחריות למפעל כמסגרת ייצוגית דמוקרטית וחילונית של העם היהודי . היא המשיכה את המאמצים המדיניים של הרצל , אך במקביל פעלה בתחום ההתיישבות : גייסה את ההון הלאומי ואת משאבי האנוש לעלייה וערבה לקשר בין יהדות ארץ ישראל ליהדות הגולה . התמורה היתה כוללת . קודם כול בהיקף העלייה ובאיכותה : במקום עלייה מצומצמת , שרובה משפחות שלמות שבאו מן המעמד הבינוני המסורתי , התחילה עלייה בעלת היקף נרחב יחסית שרובה צעירים בודדים מן השכבות העניות שעברו את תהליך הפרולטריזציה והתרחקו על ידו מן הדת והמסורת . חלה בהכרח גם תמורה בהיקף ההתיישבות ובשיטותיה : מפעלי החסד האפוטרופסיים הומרו על ידי הקרנות הלאומיות מזה ועל ידי תנועות התיישבות עצמאיות מזה , ובמקום ה"מושבות" התחילו להתגבש דפוסי ההתיישבות הקואופרטיבית ומוסדות ההנהגה העצמית המקומית והכוללת של "היישוב החדש . " מכל הבחינות הללו חלה אפוא בין "העלייה הראשונה" ל"עלייה השנייה" ו"השלישית , " מהפכה רבתי , ומבחינת המשך תהליך הגשמת הפתרון הציוני נבעו ממנה ההשלכות הכלליות הבאות : ראשית , התפתח עימות חריף בין היישוב היהודי ה"ישן , " שנטה ברובו המכריע לדתיות אורתודוקסית קנאית , ליישוב ה"חדש , " שנטה ברובו לחילוניות אנטי דתית . שנית , התפתח עימות מקביל בין מקימי המושבות הראשונות של תנועת "חיבת ציון , " שגם הן נטו ברובן לדת ולמסורת , וחלקן אף הצליח להתבסס מבחינה כלכלית מעמדית , לבין העולים החדשים שרובם היו , כאמור , לא דתיים או אנטי דתיים , וחלקם הגדול הגשים בארץ את תהליך הפרולטריזציה ודגל בסוציאליזם . שלישית , גידול היישוב היהודי והתחלת מימוש השאיפה לבנותה כמולדת העם היהודי הגבירו את חשדות השלטון התורכי . כאשר הארץ עברה לשלטון בריטי בעקבות "הצהרת בלפור" היתה שעת חסד לעלייה ולהתיישבות היהודית , אך

עם עובד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר