|
|
עמוד:9
ביאליק , במאמרו "שניות בישראל" מתאר את עם ישראל כמיטלטל בין שני רצונות קולקטיביים הפועלים בתקופות היסטוריות שונות ככוחות בלתי תלויים , המתפרשים על פי ההקשר ההיסטורי , אך לא ממש נובעים ממנו . זה ייחודה של המחשבה הישראלית , על פי ביאליק , שמקום בשבילה אינו חזות הכול . קו הגבול אינו רק אופק וכיפת שמים מקומית או עולמית שמעבר לה משתרע שומקום , המדבר , היער , האוקיינוס , הברברים , החלל הריק , אלא שזה קו גבול העובר בין מקום לאי מקום כבין כוחות עצמאיים שעם ישראל אינו אלא כלי בידיהם , חלש מהם , לא יכול לשנות את עול כורחם - פעם לרצות לשוב , ולאחר מכן , גם אם מאות שנים מאוחר יותר , לרצות פתאום לעזוב , לגלות . גלות היא לא רק עונש אלא גם שאיפה , שכן היא לא רק תוצר של נסיבות היסטוריות אומללות של כיבוש , גירוש , פיזור , אלא כוח חיים א היסטורי ; ההיסטוריה אינה יותר מאשר מגרש שבו אי מקום ומקום משחקים ביניהם ובנו . קשה לדעת אם אמנם כך , והאם את המציאות המפולשת והמרובה אפשר אכן להבין במונחים כל כך סכמתיים ומיתיים . עם זאת , בהרבה מן השיחות הישראליות על הארץ בדיבור , בכתב , באמנות , מתגלה תעייה ותהייה דומה בין מקום לאי מקום , בין בעלות על הארץ לבין הרצון להיפטר ממנה , בין תחושה ש"אנחנו" במקום לבין תחושה הפוכה בדיוק . כך , על תפיסתו של ביאליק , שאפשר היה לייחסה למציאות חייו , שנשמתו "שוכנת בגלות" כפי שהעיד על עצמו , לא אבד כלח , ואפשר לראות את השתלשלותה מהרבה לפני ביאליק , מספר בראשית , ועד עצם היום הזה . המקום הישראלי הוא חדש , המצאה חדשה , אבל באותה עת הוא גם המשך , סיפור המתגלגל ומתהפך בזיכרון , בדמיון ובמעשה , ומתגבש בכל תקופה לכדי נתון , מציאות , בעיה - פוליטית , מוסרית , יומיומית , אמנותית , פילוסופית , נפשית , תרבותית , לשונית , שיש לענות בה כל פעם מחדש . לצד העצמי של המקום , השייך לעם ישראל , יש גם צד כללי יותר במושג המקום ובערכיו . ספר בראשית מעיד על עניין המקום ועל חשיבותו גם לפני פרק יב ומיתוס המקום העברי . כבר בראשית הדברים מדובר על מקום ואי מקום , יבשה , ארץ , עיר , גן עדן ולעומתם תוהו ובוהו , ארץ נוד , מבול , תפוצה . לא במקרה בראשית מתחיל במקום , כי התחלה מחייבת מקום . קשה , אם בכלל , לדמיין התחלה נטולת מקום , בלי מה שמיכאיל באחטין
|
|