|
|
עמוד:12
על סמכותו , על ערכיו , על אחדותו הספרותית , על מהימנותו ועל מקוריותו , כפי שאלה נקבעו על ידי מסורת ארוכת שנים . שני הכיוונים החדשים של ההתקפה על התפישה המסורתית של התנ"ך היו : ביקורת המקרא הגבוהה ( שתתואר בפרק שני ) והארכיאולוגיה , או , ליתר דיוק , הגילוי של הספרות הקדומה בת אלפי השנים , שהעלו החפירות הארכיאולוגיות מאדמת המזרח הקרוב הקדום ( ובראש ובראשונה מצרים ומסופוטמיה . ( חלק מן הספרות הזאת נגע באופן ישיר למקרא ולישראל המקראי והביא עדויות חוץ מקראיות הקשורות בו . הממצאים הארכיאולוגיים ( כפי שיתואר בפרק שלישי ) היו הבסיס לכתיבת ההיסטוריה של המזרח הקרוב הקדום ושל תרבויותיו , ובתוך כך גם לבחינת הזיקה שבין התנ"ך ובינן . הממצאים והמסקנות של שתי הדיסציפלינות המדעיות החדשות והיוקרתיות האלה תמכו הן בתפישה ההתפתחותית ( האבולוציונית ) של האמונה ושל הדת ( המושפעת משאילות מתרבויות אחרות ) והן בהשקפה האנתרופוצנטרית ( כלומר , המקור האנושי של האמונה והדת , ( ובכך ערערו על תפישת העולם התיאוצנטרית ועל המסורת שראתה בתורה ספר קדוש , מקורי וייחודי והאמינה במקורו האלוהי . המגננה על התנ"ך - ובראש ובראשונה על החומש - והיציאה הפומבית להגנת הנכס הרוחני התרבותי הזה מפני מבקריו ומשמיציו הגיעה לשיאה במעורבות של רבנים ומלומדים יהודים בפולמוס בבל והתנ"ך בראשית המאה העשרים . אמנם עוד לפני הפולמוס הזה נחלצו רבנים ומלומדים יהודים להגן על התנ"ך מפני ביקורת והתקפות מכיוונים שונים , אבל הפולמוס הנזכר האיץ ודרבן את פעילותם והפך אותה לאירוע , ואפילו לתופעה . מעורבותם של רבנים בעלי השכלה אקדמית ואנשי עט יהודים בפולמוס בבל והתנ"ך היא דוגמה מובהקת לניסיון לגייס את הכלים של המחקר המודרני להגנה על התנ"ך . מדובר בנכונות לקבל כלגיטימי את השימוש בעדויות חוץ מקראיות כדי לשחזר את תהליך היווצרותו של הטקסט המקראי , במטרה להבין את עולמו וכך לאשר את מהימנותו כתעודה היסטורית . לא ניתן היה להסתפק בטענה כי הערך והמעמד של העדות המקראית נקבעו על ידי מסורת ארוכת שנים , וכי המסורת הזאת היא הנותנת לו את תוקפו . עתה צריך היה להוכיח , מצד אחד , שהדיסציפלינה ההיסטורית הפילולוגית מאשרת את המסורת , ומצד אחר , שקיימת התאמה רבה בין העדות המקראית ובין העדות הארכיאולוגית החוץ מקראית . התוצאה היתה שבפעם הראשונה בהיסטוריה האינטלקטואלית של היהודים נזקקו גם רבנים ומלומדים יהודים לעדויות החוץ מקראיות כדי להגן על התנ"ך , או שמצאו צורך להגן על התנ"ך מפני עדויות חוץ מקראיות , ונעזרו לשם כך בחיבורים של חוקרים ותיאולוגים נוצרים . כלי הנשק בפולמוס התיאולוגי ההיסטוריוסופי וההיסטורי הפוזיטיוויסטי לא היו הפרשנות המסורתית , או המדרש , אלא הפילולוגיה והארכיאולוגיה . זה היה אפוא המפגש העימות הראשון בין התנ"ך ובין העדויות בכתב החוץ מקראיות , שהגיעו מן החפירות הארכיאולוגיות במזרח הקדום ; עדויות שאפשרו בפעם הראשונה להכיר את הציוויליזציות העתיקות על פי עדותן , וכך גם להכיר את התרבות שבתוכה ומתוכה צמח עולם המקרא . אפשר היה לדחות על הסף את התיאולוגיה האנטי יהודית של דליטש ולראות בניאו פגניות
|
|