|
|
עמוד:12
לעומת זאת , המסמכים הערביים הרשמיים מן השנים 1947 עד 1949 מוסיפים להיות נעולים בפני החוקר , ועובדה זו מקשה ביותר על ההיסטוריון . ערביי ארץ ישראל , שהיו בלתי מאורגנים עד מאוד ולא הקימו מנגנון ממשלתי משלהם , כמעט לא חיברו "מסמכי מדינה" הראויים לעיון , ואשר למדינות ערב , הרי הן מוסיפות לעמוד בסירובן לפתוח בפני ההיסטוריונים 1 , רבים כלא ערבים , מסמכים הנוגעים למלחמת , 1948 הנחשבת בעיניהן לאסון משפיל . עשיתי כמיטב יכולתי כדי לצמצם ככל האפשר "אזור אפל" זה , בנסותי לשלב במחקר את ה"צד" הערבי על סמך דוחות מודיעין יהודיים וישראליים ובהסתמכי גם על איגרות דיפלומטיות של בריטניה וארצות הברית , שעניינן העולם הערבי , ובמיוחד ההיבטים הכרוכים בבעיית הפליטים . העיון בדוחות מודיעיניים ודיפלומטיים אלה מלמד , שהם אכן ממלאים במידה לא מבוטלת את חלל אי הידיעה לגבי מה שהתרחש בשטח , בערי הערבים ובכפריהם , בארץ ישראל בשנת . 1948 אך פרט לחריגים חשובים , הם פחות מאירי עיניים לגבי המהלכים המדיניים בבירות ערב ובמפקדות הצבאיות של הערבים . בסופו של דבר מתברר , שדלות יחסית זו של מידע איננה כה חשובה , ולו בגלל המבוכה והבלבול , ששררו אז בבירות ערב לגבי בעיית הפליטים , וכן בשל העדרה של מדיניות ברורה מצדן בעניין הפליטים בתקופה הקריטית שבין דצמבר 1947 ויוני : 1948 לרוב היה רק קשר רופף ביותר בין מה שהתחולל במציאות ובין דיוניהם והחלטותיהם של מנהיגי ערב בנושא זה . עם זאת , הסתייעתי בשעת הצורך בספרי זכרונות וביומנים שנכתבו באותה עת בידי ערבים וכן בספרים המבוססים על ראיונות עם בני אותה תקופה . על הקורא יהיה לשפוט , אם התוצר הסופי הביא בחשבון במידה מספקת את עמדת הערבים , ואם המחקר ומסקנותיו אכן מקיפים , אמינים ומשכנעים . לאחר מחשבה דקדקנית וממושכת החלטתי להימנע כמעט כליל מן השימוש בראיונות , עם יהודים או עם ערבים , כמקור של מיזע . חונכתי לתת אמון במסמכים , ואף שמסמכים עלולים למסור מידע לא מדויק , לעוות את המציאות , להשמיט עובדות חשובות או אף לכזב , הרי מנסיוני למדתי שסכנה זו אורבת שבעתיים לפתחם של ראיונות המתייחסים למאורעות שנויים במחלוקת שאירעו לפני 40 שנה . מנסיוני בעניין זה , מוגבל ככל שיהיה , למדתי עד כמה
|
|