|
|
עמוד:10
חולשתם של היהודים ואת תלותם ברצונו הטוב של השליט , חולשה זו היתה מקובלת על היהודים כגורת שמים , שאין להתמרד כנגדה . במרוצת השנים , קיבלה ההימנעות משימוש בכוח ממדים של תכונה לאומית יהודית , אחד מקווי האופי אשר מייחדים את היהודי משכניו הגויים . אמנם , ההשפלה שהיתה כרוכה במצב עניינים זה עוררה לא פעם זעם אין אונים . האש שיקדה מתחת למעטה השלו לכאורה של ההשלמה עם הגורל התפרצה מדי פעם בתנועות המשיחיות , אשר ביטאו את געגועי ההמונים אל גאולה , שאחד מסממניה החשובים ביותר אמור היה להיות שינוי מעמדו של עם ישראל בעמים . אך אלה היו ארועים יוצאי דופן , ולעתים חלפו מאות שנים בין גל משיחי אחד למשנהו . מאז הופעת הצבאות הלאומיים במאה ה , 19 התגייסו יהודים לצבאות המדינות שחיו בהן ונטלו חלק בקרבות . התגייסותו של היהודי לצבא ביטאה את הזדהותו עם מדינת הלאום שאימצה אותו והעניקה לו זכויות אזרח . תופעה זו היתה שכיחה בקרב יהודים אשר זכו לאמנסיפציה ועברו תהליכי אינטגרציה וחילון . אך רובו הגדול של העם היהודי המשיך לחיות במסגרות החיים המסורתיות שלו . המוני היהודים , במיוחד אלה שחיו באימפריה הרוסית הצארית , גילו מעט מאוד התלהבות להתגייס לצבא מדינתם , אשר לא זו בלבד שלא העניקה להם שוויון זכויות , אלא אף הוכיחה את איבתה להם חדשות לבקרים . ההתגייסות לצבאות מדינות אירופה לא שיקפה תמורה באופיר . של הזהות היהודית , אלא היתה חלק מן השאיפה להטמיע זהות זו בתוך זהות לאומית אחרת , יותר מושכת לב . אין לראות בה סימן לאימוץ תכונות חדשות על ידי יהודים , אלא ביטוי לאובדן היחוד היהודי בכלל . לכן היא לא בישרה את ראשיתו של אתוס יהודי חדש בכל הקשור לשימוש בכוח . השלמתם המסורתית של היהודים עם חולשתם ועם חוסר הישע שלהם אל מול שכניהם התוקפניים והאלימים , לא השתנתה בגין מציאותם של אלפי יהודים בחיילות השונים . היא לא הוליכה לרעיון שהיהודים צריכים או יכולים להגן על עצמם . במשך המאה ה , 19 יהודים במערב אירופה כמו גם במזרחה , חילוניים כמו מושרשים במסורת , המתינו באורך רוח ובתום לב להגנת השלטונות
|
|