|
|
עמוד:13
ההכחשה . במקום לדון בשאלה אם אמנם תופעת הכחשה קיימת , ואם כן מה משמעותה , פסלו המגיבים את השאלה עצמה ובכך המשיכו את קו ההכחשה . כאילו ביקשו להוכיח את התזה שהוצגה במאמר . אחד מן הפרופסורים כתב שעל פי סקרים , רוב ה"מזרחים" בישראל ( 88 % ) טוענים שאף פעם לא חוו אפליה עדתית . הוא הסתמך על נתון זה כאישוש ל"עובדה" שאין "בעיה עדתית . " במקום לשקול אפשרות לפרש זאת כסוג של הכחשה , הסיק שזה מעיד על היעדרה של סוגיה אתנית בישראל . זו עמדה מוזרה , במיוחד לאור העובדה הסוציולוגית שהפערים בין "אשכנזים" ו"מזרחים" בדור השני ( ילידי הארץ ) לא קטנו בשלושים השנים האחרונות ובחלק מן המקרים אף גדלו ( למשל כהן . ( 1998 שיעור הסטודנטים המזרחים הלומדים כיום באוניברסיטאות הוא כרבע משיעור הסטודנטים האשכנזים . שיעורם בקרב הסגל האקדמי , בקרב השופטים , אנשי התקשורת המרכזיים , באמנות ובספרות הוא עדיין קטן מאוד ביחס למספרם באוכלוסייה . לעומת זאת , שיעור המזרחים בבתי הכלא הוא עצום . בספר זה אני מבקש לעבור מן הביוגרפיה האישית אל ההיסטוריה הקולקטיבית , ומן הניתוח האינדיווידואלי אל הניתוח התרבותי , על מנת לנתח את מנגנוני הייצוג של הסוגיה המזרחית כפי שהם פועלים במבנה הידע הקיים על החברה הישראלית . הספר אינו עוסק בקהילת המודיעין , לא באבא , לא בסבתא וגם לא באלי כהן . אבל הוא כן עוסק בטאבו וכהכחשה באתרים שבהם נפגשת המזרחיות עם ה"ישראליות . " אתרים כאלה קיימים בשפע בזירה הציבורית : בצבא , בבית הכנסת , על קו הגבול , באוניברסיטאות , בפוליטיקה , בספרי ההיסטוריה . הפרקים של הספר מציגים מפגשים תיאורטיים בין ה"מזרחיות" לבין הלאומיות בארבעה הקשרים ספציפיים.- הקשר קולוניאלי ( פרק : 1 "נקודת האפס , ( " הקשר דתי ( פרק : 2 "הדת , ( " הקשר כלכלי ( פרק : 3 "הרכוש ( " והקשרים של הפוליטיקה ( פרק : 4 "הזיכרון . ( " אחת ממטרות העל של הספר הוא הניסיון לדלג מעל משוכות קונספטואליות המעוגנות במבנה הידע הקיים על החברה הישראלית . כך , למשל , הדיון הציבורי בישראל נשען באופן מסורתי על אבחנה בין שתי צורות שיח שלכאורה אינן נפגשות : השיח העדתי והשיח הלאומי . השיח הערתי נתפש כשיח פנים יהודי המתארגן סביב החלוקה בין "אשכנזים" ל"מזרחים ; " השיח הלאומי נתפש כשיח כלל יהודי המתארגן סביב החלוקה בין יהודים ללא יהודים . המידור המפריד בין השיח העדתי לשיח הלאומי ומציג את העדתיות והלאומיות כשתי קטגוריות נפרדות ליווה את הציוניות מראשיתה . כפי שהסביר הסוציולוג גרשון שפיר , הציונות כוננה כתיאוריה של לגיטימציה פוליטית , אשר דורשת שגבולות אתניים לא יחצו את הגבולות הפוליטיים . ( 1989 ) ל"חלוקת עבודה" זו שותפים הן מי שמכונים היסטוריונים / סוציולוגים מסורתיים והן אלה המכונים חדשים . כך למשל , כאשר ההיסטוריון בני מוריס מנתח את לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים הוא אינו מזכיר את הקשר בינה לבין היהודים יוצאי ארצות ערב , למרות הרלוונטיות העצומה של האחרונים להבנת סוגיה זו ( מוריס . ( 1991 כאשר האנתרופולוגים מנתחים את מורשת יהודי המזרח ( דשן ושוקד ( 1984 וההיסטוריונים - את גלי ההגירה של
|
|