|
|
עמוד:11
הציונות והמשיחיות המדינית אל המונחים "דמוקרטיה טוטליטרית" ו"משיחיות מדינית" נתוודע תי במחקריו של יעקב טלמון בהיסטוריה האידיאית של אירופה מאז שלהי המאה ה 19 ועד מלחמת העולם השנייה ' . המונח "משיחיות מדינית" בא להדגיש את תכונותיהן הדתיות לכאורה של האמונות הפוליטיות הגדולות של התקופה : המהפכה העולמית , השחרור הלאומי , הסוציאליזם , הקומוניזם , הפאשיזם - כולן יש בהן מן המאפיינים ומן הסממנים של תורות גאולה , שבדורות שקדמו לתהליך החילון היו שמורים למערכת הטרנסצנדנט לית . כמו קודמותיהן הדתיות נתאפיינו תורות הגאולה החילוניות בהתלהבות המאמינים ובהתמסרותם הגמורה , ברטט שבלב ובתחושה של נטילת חלק במצעד , המוליך לקראת גאולת האדם . אלה כן אלה תבעו ממאמיניהן נאמנות מוחלטת , קנאות ואיבה גמורה לכל דת מתחרה . היחיד נתבע להכפיף את חייו ואת האינטרס הישיר שלו למען הגאולה . המשמעות לפרט נקנית רק בכפיפות למטרה העליונה , שהיא כל כוללת ואמורה להביא ישועה לפרט ולכלל בעת ובעונה-אחת . טלמון הציג שני קטבים בהיסטוריה האידיאית של מאתיים השנים האחרונות : האמפיריציזם , שממנו נגזר הליברליזם על כל היבטיו ! והמשיחיות המדינית . הראשון פרגמטי , לומד מתוך הנסיון , ובשל כך נוטה יותר להגדיר את מה שהוא מתנגד לו , מאשר את מה שאליו הוא חותר : הוא מתנגד לאלימות , לעריצות , לכפייה . הוא חו תר לשמירת זכויות האדם , זכויות הפרט . הוא נמנע מלהציג פתרונות כל כוללים לחידת הקיום האנושי ומסתפק בפתרונות מידיים לבעיות שבעין . אין בו היהירות של מי שבטוח , שבצקלונו האמת המוחלטת . כיוון שכך - הוא סובלני ונוטה להתיחס בסלחנות לדעות אחרות . הביטוי הפוליטי שלו הוא הפרלמנטריזם , שנתגלגל במאה ה 20 לדמוקרטיה פרלמנטרית . הוא שואב את כוחו מן האמונה הרציונלית בפרוגרס , בכך שהעולם נתון בהתקדמות מתמדת לקראת עתיד טוב יותר . כיוון שכך - הרי הוא מאמין בתהליכי שינוי
|
|