|
|
עמוד:6
נתרכז איפוא באספקט השלישי , ניתוח השקפתם של מיספר הוגים על היהדות , וליתר דיוק : נסיון להבהיר את ה ת פ י ש ה , ש ה ם ת ו פ ש י ם א ת ה י ה ד ו ת , כחלק מהשקפתם הפילוסופית הכללית . סוגיה שלישית זאת היתה קיימת הלכה - למעשה מאז נתקלה המחשבה התיאולוגית הנוצרית , עוד בראשית צעדיה , בתופעה ' המרגיזה ' של המשכיית הדת היהודית , שהיתה צריכה כביכול להיעלם אחרי התגליתו של ישו . אחד הפירושים הרווחים ביותר בימי - הביניים היה זה , כי היהודים מוסיפים להתקיים לדראון - עולם , כעדית חיה לצליבתו של ישו . הטיעון הזה סיפק אז את הצידוק המשפטי לכל ההגבלות וההפליות , שהוטלו על היהודים , בתור צאצאיהם של " רוצחי אל " * יאולם , עצם הסוגיה הפילוסופית ( או התיאולוגית ) נשארה בעינה : כיצד להסביר את העובדה היוצאת - דופן , כי עם - ישראל , שהוגלה מארצו אחרי חורבן בית - שני , לא נטש את אמונתו , לא נטמע בין האומות , אלא ממשיך להתקיים כגוף נפרד . כיוון שעד לזמנים המודרניים היו ההוגים ממעטים לשים - לב לאספקטים לאומיים , סוציולוגיים או היסטוריים בשטח זה , הרי מקבע הדברים נקבעה התייחסותם היסודית אל ' הבעזה היהודית ' על - ידי הגישה הדתית . במידה שניכר בהשקפתם גם שמץ גישה היסטורית , היה הכל מתסצה בכך שהיהדות המרתה את גזר * דינה של ההיסטוריה ; היהודים הם עם " קשה - עורף " . הפילוסופים הנוצריים של הסכולסטיקה , אבל אחר - מכן גם הוגים שחרגו מן התיאולוגיה המגמתית הקודמת , לא יכלו לעצום עיניהם בפני החזיון הבעייתי העקרוני הזה של קיום היהדות המבודל , וראו צורך למצוא לו מקום בתמונת - עולמם . נסיונות ההסברה השונים הללו היוו קשת רבגונית של דעות מאיבה מפורשת ועד לאהדה מעודנת , שלא - אחת האפילו בהן היסודות הרגשיים או הספקולאטיביים , לרוב בגנות היהדות , על ההערכה השקולה והמאוזנת . הספר הזה מצטמצם לניתוח ביקורתי של תפישת היהדות על - ידי ארבעה הוגים , המייצגים בדיעבד ארבעה פרקים בדרך התפתחותה של המחשבה הפילוסופית החדשה : ברוך שפינוזה במאה ה - 17 , משה מנדלסון במאה ה - 18 , משה הם במאה ה - 19 , וז ' . פ . סארטר במאה ה - 20 . ואולם לא הסדר הכרונולוגי הוא שקבע את שילובם במערכת מחקרית אחת . השיקולים היו מסדר פילוסופי כשלעצמו . הוא הדין לגבי הפרק האחרון , הסוקר השלכות מסוימות במחשבה היהודית בזמננו . המכנה המשותף לארבעתם , שמעניק לדיון שלהלן את אחידותו ורציפותו , הריהי השקפתו של שפינוזה על היהדות . הדעות , שהביע ב ' מאמר תיאולוגי -
|
|