במקום הקדמה

עמוד:10

כדי לסלקני מתפקידי. אבל האירוע העיקרי שזכור לי מעבודתי במתנס" הוא המקרה הבלתי יאמן הזה: בשנת 1978 הציע לי מישהו להעלות הצגה במתנ"ס, "מחג'וב מחגיוב," בהפקת תיאטרון אלחכואתי שבירושלים המזרחית. התייעצתי בעניין זה עם מנהל המתנ"ס, והוא ביקש ממני לקרוא את המחזה לפני שאחליט. קראתי את המחזה, ולא מצאתי בו כל רבב )לא היה ברור לי בכלל מה יכול לפסול הפקת הצגה אצלנו,( על כן סיכמתי עם איש הקשר מועד להעלאת ההצגה. זה היה אירוע מיוחד, כי לא בכל יום אנחנו מעלים הצגה. הודות לפרסום הרב התקבצו יותר מ-500 אנשים במגרש הכדורסל והמסך עלה סוף סוף על ההצגה בסצינה בה אחד השחקנים מטאטא את החצר וממלמל משהו שאינו זכור לי. כשתי דקות לאחר תחילת ההצגה ירדה עלטה על הכפר. חשבנו שזאת אחת מאותן הפסקות החשמל שהורגלנו להן אז, חיכנו רבע שעה, חצי שעה, שעה, ולבסוף, בעצה אחת עם קברניטי ההצגה, הודענו שהיא נדחית למחר. הלנו את השחקנים בבתינו, וכדי שלא ניקלע לאותו מצב גם למחרת, הכנו גם גנראטור לגיבוי, למקרה של תקלה נוספת. אבל למחרת בבוקר, כאשר הגעתי למתנס" עם חלק מהשחקנים, התבררה לנו האמת המרה. מנהל המתנס" מסר לנו שקיבל הוראה מראש המועצה, שקיבל הוראה מגורמים עלומי שם, שלא נוכל להעלות את ההצגה. השכנועים כמובן לא הועילו, התברר שהפסקת החשמל היתה יזומה, כי מישהו נרדם בשמירה ולא גילה בזמן את דבר הכנת ההצגה, והדרך היחידה שנותרה בידו כדי למנוע מתושבי דלית אל-כרמל לראות את ההצגה, היתה להשאיר את כל תושביה במשך לילה שלם ללא חשמל. כביכול, אם מנתקים את החשמל וגורמים לאנשים לישון בחושך, הדבר ימנע מהם לראות את האור. לאחר כשנה נפלטתי מעבודתי במתנ"ס. היה ברור שמוסד חינוכי בכפר דרוזי, שנועד לאלף את הצעירים הדרוזים ולהכין אותם לתפקיד של חיילים טובים וצייתנים, אינו יכול להכיל "מסית" כמוני. התקבלתי לעבודה בגבעת חביבה ובמשך מספר שנים עסקתי במפגשים בין יהודים וערבים, עיסוק שסיפק מפגש ישיר

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר