מבוא: יעקב כ"ץ במעגלי מחקר ההיסטוריה היהודית

עמוד:13

שאותם אימץ. תשומת לבו של כיץ' הייתה נתונה בעיקר לאורתודוקסיה במרכז אירופה, ושלמון מתמקד במאמרו בשלבים השונים בהתפתחות האורתודקסיה במזרח אירופה ובקווי הדמיון והשוני בין אורתודוקסיה זו למודל הגרמני וההונגרי שכץ" עסק בו בהרחבה. צבי בכרך, חוקר השואה ומי שכתב יחד עם יעקב כץ" סדרת ספרי לימוד בהיסטוריה לתלמידי בית הספר, מנתח את תפיסת האנטישמיות המודרנית של כ"ץ, ובמיוחד מראה את המרכזיות שהעניק כץ" למשקלה של מורשת האיבה הדתית של הנצרות בתוך "שנאת ישראל" המודרנית. המונח של כץ" היה "נצרות מהולה" ובו התכוון לשלב בין משקעי הדת לרעיונות חילוניים. בכרך מציב את כץ" לצד אותם היסטוריונים שהוא עצמו משתייך להם - אלה המזהים את המשקע הנוצרי גם באנטישמיות הנאצית. עם זאת, בכרך מצביע גם על התזה הנועזת של כ"ץ, שלא היסס לומר שדבקותם של היהודים במסורת, התבדלותם, הסתגרותם וגישתם השלילית לדתות אחרות היו "גירוי" לאנטישמיות המודרנית, ובכך טוען שהיה ליהודים חלק בהחרפתה. חוקר שואה נוסף, דן מכמן, העוקב בהתמדה ובדריכות אחר המגמות המשתנות בהיסטוריוגרפיה היהודית והכללית בקשר לשואה, מזהה אצל כ"ץ, שאינו מוכר כחוקר שואה, את היחס של "נוגע לא נוגע" לשואה. הוא בוחן את השפעת השואה על כץ" בשלוש שאלות: כיצד יכולה הייתה השואה להתרחש? האם טחו עיני היהודים מראות את האסון המתקרב? ומה נעשה למניעת השואה ולהצלת היהודים והאם ניתן היה לעשות עוד? מכמן טוען שגם אם השואה לא עמדה במוקד מחקרו של כ"ץ, הרי שעבודתו בכללה "טבועה בחותם עמוק של השפעת השואה," והוא ראה בשואה את התופעה המרכזית ליהודים ולעולם כולו בעת החדשה. אחד החידושים שהכניס כץ" בחקר תולדות היהודים היה בהגדרת מחקריו כהיסטוריה חברתית. שולמית וולקוב, היסטוריונית של גרמניה ושל האנטישמיות המודרנית, טוענת )בעיקר מתוך בחינה של ספרו "שנאת ישראל(" שהלכה למעשה קיים פער גדול בין כוונתו לכתוב היסטוריה חברתית לבין מה שעשה בפועל. היא מראה שיחסית למה שהיה מקובל בהיסטוריה החברתית בשנות השישים והשבעים, לא חרגה כתיבתו של כץ" הרבה מהיסטוריה של הרעיונות. מבחינה זו לא הייתה כאן פריצת דרך מתודולוגית כפי שנהוג לחשוב. הרעיון עיצב אצלו תמיד את החברה, לאידאולוגיה הייתה עדיפות על פני צרכים כלכליים למשל, והדת נחשבה בעיניו לגורם מעצב עליון בחיי היהודים. עם זאת, ההיסטוריה החברתית עברה שינויים רבים, ודווקא היום הדור הצעיר של ההיסטוריונים החברתיים קרוב יותר ליעקב כ"ץ, שכן היא נוטה לאנתרופולוגיה, מדגישה את משקלה של הדת ומבליטה ויכוחים פנימיים בחברה היהודית. שוב הוא אפוא רלוונטי. לכן מציעה וולקוב לראות בו "מורה דרך ואף חבר לדרך של דור ההיסטוריונים החברתיים המאוחרים יותר," המסתייגים מהיסטוריה חברתית קשוחה וכמותית.

מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר