|
|
עמוד:10
ישראל ברטל ושמואל פיינר שהתווה, והם גם חידשו בתחומים שבהם עסק, תוך מחלוקת לשם תורה. ואולם השפעתו הגדולה בחקר תולדות היהודים בימי הביניים, בראשית העת החדשה ובתקופה המודרנית עיצבה והפרתה לא רק את יצירתם המחקרית של תלמידיו באוניברסיטה העברית, והיא ניכרת במחקר ההיסטורי של מלומדים רבים בכל רחבי העולם. בקובץ שלפנינו חברו יחדיו תלמידים שישבו בשיעוריו בירושלים וקנו תורה מפיו עם היסטוריונים שלא נמנו עם תלמידיו, אך ניהלו שיח ביקורתי ומפרה עם רעיונותיו וממצאיו. כולם אנשי הסגל המדעי באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. כמה מן המשתתפים בקובץ נטלו חלק, לצדו של כ"ץ, בשינוי ההדרגתי של פני המפה ההיסטוריוגרפית בישראל, שינוי שהתרחש מאמצע שנות השישים ועד שלהי שנות התשעים של המאה הקודמת. הם מייצגים בעשייתם המחקרית והחינוכית תמורות שחלו בתחומים שהם עיקר מורשתו המדעית: חקר החברה היהודית האשכנזית, דת ישראל, תולדות ההלכה, ראשית התנועה הלאומית, שנאת ישראל וההיסטוריוגרפיה היהודית. שינויי העתים, חילופי הדורות בקהיליית ההיסטוריונים בארץ ובעולם והתמורות שחלו במחקר ההיסטורי והסוציולוגי לא חלפו בלי להותיר רושם על התקבלותו של כץ" בקרב קוראיו, פרשניו ומבקריו. החוקר הצעיר, ופורץ הדרך בשעתו, הצליח לשלב עוד בשנות העשרים לחייו בין השכלה תורנית ובקיאות מופלגת בספרות ההלכה לדורותיה לעמידה בחזית המחקר הסוציולוגי של "אסכולת פרנקפורט." הוא הביא עמו לארץ ישראל מטען יחיד במינו של חשיפה להיסטוריה חברתית, שהייתה זרה במידה רבה לאבות המחקר ההיסטורי ברוח "אסכולת ירושלים." כך העיד כץ" על חינוכו ממרחק השנים: חינוכי בישיבות מצד אחד והתמחותי באוניברסיטה מודרנית מצד אחר היקנו לי "השכלה" משני סוגים שונים בתכלית, בקיאות ושליטה במקורות היהדות, בייחוד בספרות ההלכה על גווניה והתמצאות בתולדות החברה והתרבות על פי הבנת השיטה המתוחכמת שפותחה על ידי טובי ההיסטוריונים והסוציולוגים מן האסכולה של מקם ובר והבאים אחריו... ריענון מתודי למדעי היהדות עשוי היה לבוא דווקא מידי מי שהגיעו אליו מבחוץ, בתנאי שנתמזל מזלם ועלה בידם לרכוש שיטת מחקר עדכנית בטרם ניגשו לעשות את מלאכתם בחקר היהדות פנימה.1 למרות המרחק הרב שהיה בין דרכו בהבנת תולדות היהודים לדרכם של מייסדי אותה אסכולה, הפרופסורים יצחק )פריץ( בער ובן ציון דינור )דינבורג,( התחבר כ"ץ, תוך לבטים ומתיחויות, לחבורה הירושלמית ופרסם מאמרים בכתבי העת שלה, ובהם "ציון" ו"שיבת ציון." 1 יעקב כ"ץ, במו עיני - אוטוביוגרפיה של היסטוריון, ירושלים ,1989 עמ' .128
|
|