עיר דתית־רוחנית

עמוד:441

היום הזה . הפילוג שחל בישראל אחרי מות שלמה , חורבן הבית הראשון וגלות בבל וחורבן הבית השני — כל אלה לא פגעו במעמד הקדושה המיוחד של ירושלים בעיני העם היהודי . אדרבה : ככל שרבו סבלות העם , כן גדלה כמיהתו אל עיר עןדשו , ואנו רשאים אפילו לומר , כי התגבשות העם היהודי בגולה התרכזה סביב הכמיהה לציון ולחזונות הנבואה המשיחיים על בנייתם מחרש של ירושלים , עיר דור , ושל בית המקרש . ראויה לציון התופעה , שקהילה יהודית התקיימה בירושלים גם ברוב התקופות שלאחר חורבן הבית . במרוצת הדורות היו ימי גזירה , כמו התקופה הצלבנית ( ואולי רק בראשיתה , ( שיהודים לא הורשו לגור בעיר , ואולם , בררך כלל משאך נפתחה בפניהם האפשרות , ולו הקטנה ביותר , חזרו ובאו אליה , גם אם מספר השבים היה לעתים מועט . ברם , בכל הזמנים לא התבטאה חשיבותה של ירושלים בעיני העם היהודי בגודל הקהילה היהודית שנמצאה בה , אלא בכמיהה העזה כלפי עיר הקודש וברצון הכביר לשוב אליה ולקוממה מהריסותיה . אחרי חורבן הבית השני החלה ירושלים להיות לעיר קדושה גם ללא יהודים . כאשר הפכה הנצרות לדתה הרשמית של רומא , בימי הקיסר קונסטנטינוס , החלה ירושלים הופכת לעיר דתית נוצרית . בתקופה הביזנטית שימשה העיר מרכז נוצרי חשוב ומוקד משיכה לצליינים מרחבי האימפריה . הפילוגים בתוך הכנסיה הנוצרית הביאו להתבססות כיתות נוצריות שונות במרכז חשוב זה . כמרים של העדות השונות החלו מתיישבים בה , ועולי רגל ועולי קבע נוצרים החלו מגיעים אליה מאזורים נוצריים שונים ברחבי העולם . עקב כך עטתה ירושלים מעטה של מבני קודש נוצריים . כיבוש ירושלים ( וארץ ישראל ) במאה השביעית בידי הכוח הדתי החדש —האיסלאם —הביא להתבססות עדה דתית שלישית בעיר . ואולם , קהילות נוצריות שונות המשיכו להתקיים בה בל ימי השלטון המוסלמי , שלא לדבר על התקופה הצלבנית , שהעיר חזרה בה לשלטון נוצרי מלא למשך כ 90 שנה . בתקופה זו שוב התארגנה העיר לפי העדות הנוצריות השונות , ושוב נבנו בה מבנים נוצריים רבים . חזרתה של ירושלים לשלטון מוסלמי לא הביאה לניתוק הקשר הנוצרי עם העיר . ערות נוצריות המשיכו להתקיים בה , וצליינים המשיכו להגיע אליה כמעט לכל אורך תקופת השלטון המוסלמי . גם לאיסלאם הפכה ירושלים למרכז דתי מאז נפילתה בידיו בשנת . 637 בשלטון בית אומייה פרחה העיר כמרכז מוסלמי חשוב , ונבנו בה המבנים המפוארים של 'כיפת הסלע' ומסגר אל אקצא . אך גם בתקופות מאוחרות יותר נמשך מעמדה המיוחד של ירושלים בעולם המוסלמי , כעיר השלישית בקדושתה , לאחר מכה ומדינה . המאה ה 9 ו מצאה את העיר כשהיא שרויה תחת השלטון העות'מאני המוסלמי , ועם זאת נמצאו בה גם קהילות גדולות ופעילות של שתי העדות האחרות שהעיר קדושה להם . הנוכחות והפעילות הדתית העניפה של בני שלוש הדתות בעיר במאה ה 9 ו , הטילו רישום חזק ביותר באפיה הגאוגרפי , עד כי לדעתנו ההגדרה ההולמת ביותר את ירושלים בתקופה זו היא הגדרתה כעיר דתית . הפעילות הדתית בירושלים במאה ה 9 ו מוצאת את ביטויה בכמה תחומים גאוגרפיים בולטים ( יש להניח שפעילות דתית דומה , בתקופות היסטוריות קודמות , מצאה אף היא ביטוי בתחומים אלה , ( ונראה כי אפשר למנות 5 תחומים כאלה . א . האובלוסיה . במרוצת הדורות נתבססו בירושלים 3 עדות אב דתיות ; יהודית , נוצרית ומוסלמית . אלו שבו והתחלקו לעדות ולקבוצות משנה עקב חילוקי הדעות בתחום האמונה ולגבי צורת הפולחן , ובהתאם לארצות המוצא של בני הקבוצות השונות . רגשות דתיים עזים לעיר הקדושה הם שמשכו מספר כה רב ומגוון של קבוצות משנה מקרב שלש העדות הראשיות , והם גם

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר