|
|
עמוד:439
נראה כי מבנם ומערבם היו מורכבים ומסובכים בהרבה מן התיאור הפשטני שהובא לגבי העיר המוסלמית . רומה כי 3 גורמים דוברו במקרה של ירושלים , והביאו לכך שהעיר לא נתגבשה במבנה זהה לזה המיוחס לעיר מוסלמית . קודם כל ברור , שאף אם ננסה לשבץ את ירושלים בקבוצת הערים מהטיפוס המוסלמי , הרי שהיא תימנה עם הערים מהסוג השני של קבוצה זו שצויין קורם על ידינו , היינו , עם ערים היסטוריות עתיקות שהאיסלאם חדר אליהן , התנחל בתוכן והתאימן אליו . בנוגע לערים כאלו , ספק רב הוא אם בכלל אפשר לראות בהן ערים מוסלמיות . וכבר העלו חוקרים רבים , כי חלק ניכר מהתכונות הגאוגרפיות שצוינו על ידינו כאפייניות לעיר המוסלמית , נתקיימו בעצם גם בערים היסטוריות אחרות , כמו , למשל , ערי ימי הביניים , שהאיסלאם כלל לא חדר אליהן . וכך טוענים חוקרים אלה , כי חומה ושערים , מצודות שלטון , בתי מרחץ , רחובות מעוקלים ואף שווקים ורבעים , נמצאו בערים עתיקות רבות אחרות . חלק מהחוקרים אף מפקפק אם אפשר בכלל להבחין בתכונות מיוחדות לעיר המוסלמית . לטענתם , עיר מיוחדת כזו אינה קיימת כלל , והתכונות שיוחסו לה אפייניות לכל עיר היסטורית עתיקה . גם אם לא נקבל טענות אלו ונסכים שאכן קיימות מספר תכונות גאוגרפיות פיסיות אפייניות לערים מוסלמיות , ברור שבירושלים חלק ניכר מהתכונות המיוחסות כאילו לעיר המוסלמית קדומות בעצם לתקופת האיסלאם , והן תוצאה של תקופות היסטוריות קודמות ומאפיינות בעצם עיר היסטורית עתיקה . הגורם השני שמנע את הפיכת ירושלים לעיר מוסלמית אפיינית היא מעמדה המיוחד כעיר דתית הקרושה לשלוש הדתות העולמיות . כפי שנראה להלן הביאה עובדה זו להתפתחות תכונות גאוגרפיות מיוחדות בעיר , שאפשר לכנותן תכונות גאוגרפיות דתיות . אלו האפילו במידה רבה על אפייה של העיר כעיר מוסלמית והעניקו לירושלים מעמד בולט של עיר דתית יותר מאשר עיר מוסלמית . במקביל למסגד יום הששי ולמבנים מוסלמיים אחרים התבססו בעיר כנסיית הקבר ומבנים נוצריים אחרים , וכן הבותל המערבי ומבנים יהודיים אחרים . אוכלוסיית העיר הורכבה מבני שלוש הדתות . הכלכלה נתבססה על מעמד העיר כעיר דתית . מערך הבניה בעיר , החלוקה לרבעים , ודרך החיים והפעילות בעיר — כל אלה היו קודם כל של עיר דתית , ורק אחר כך של עיר מוסלמית . הגורם השלישי שעיכב בעד הפיכת ירושלים לעיר מוסלמית אפיינית היא העובדה , שברוב תקופות השליטה המוסלמית בעיר —פרט לתקופה הראשונה של שלטון בית אומייה ולכמה פרקי זמן קצרים נוספים בזמנים מאוחרים יותר — לא תרם השלטון תרומה מיוחדת להתפתחות ירושלים . לדוגמה ו אין להשוות את הבניה העצומה שהתנהלה בעיר בימי הבית השני ובתקופות הביזנטית והצלבנית עם מה שהתרחש בתחום זה ברוב התקופות המוסלמיות . מסוף התקופה הצלבנית וער למאה ה , 19 במשך למעלה מ 500 שנה , נמצאה העיר בדרך כלל ( פרט לחלק מהתקופה הממלוכית ולמאה ה 6 ו ) במצב של קפיאה יחסית . ארץ ישר . < ל וירושלים היו אזורים שוליים וחסרי חשיבות בממלכות המוסלמיות של המזרח התיכון . פרט למעמדה הדתי לא מילאה ירושלים כל תפקיר במסגרת ממלכות אלו ולפיכך אין להשוותה כלל לערים אחרות בעולם המוסלמי , כקאהיר , בגדד וכיוצא באלו . ירושלים נשארה תמיד דלת אוכלוסין ביותר , עד כי ספק רב הוא אם ראוי בכלל לכנותה עיר באותם הזמנים . קפיאה יחסית זו בהתפתחות העיר בתקופות המוסלמיות היא שסייעה להשתמרות תכונות היסוד שלה כעיר היסטורית ודתית , והביאה לצימצום חדירתן לתוכה של התכונות המוסלמיות האפייניות לכדי גורם משני בלבד . אף על פי כן נראה , כי אפשר בכל אופן לאבחן תכונות מוסלמיות אחדות —שביתר דיוק מוטב , אולי , לכנותן 'מזרחיות' — המאפיינות את ירושלים העתיקה r אלו הובלטו היטב בשחזור שלנו של
|
|