|
|
עמוד:400
החלוקה לפי העדות סיכום מספרי האוכלוסיה קשה לקבוע את החלוקה לפי הערות בתקופה שבין סוף המאה ה 19 ועד למלחמת העולם הראשונה . אם מחד גיסא ניקח כבסיס את החלוקה של פריימן ( 1913 ) ב 33 , 000 אשכנזים וכ 25 , 500 ספרדים —תוך הסכמה כי מספרים אלה גבוהים מדי , ואם מאירך גיסא נתייחס למספרים שהביא לונץ לשנת 13 , 574—1891 אשכנזים ו 11 , 748 ספרדים —נוכל אולי , להגיע למסקנה , כי 35 , 000 יהודי ירושלים ב 0 ם 19 נחלקו בערך ל 18 , 500 אשכנזים לעומת 16 , 500 ספרדים , בעוד שערב מלחמת העולם נחלקו 45 , 000 היהודים שבעיר לב 00 ם 25 , אשכנזים לעומת כ 00 ם , ס 2 ג . 4 המשרד , ספירה , א , עמי . 45 . 5 ברון . 47 . 1922 , זוטא סוקניק , ( 1920 ) עמי . 44 . 66 שם , עמי . 46 . 6 המשרד , שם . גם נתוניו של פריימן גבוהים מדי . מלימוד תולדות העיר יודעים אנו , כי בהתפתחותה של ירושלים חלה האטה ניכרת כבר ב . 1908 הופסקה אז במפתיע הבניה המזורזת , וזאת אף על פי שבאותה השנה אישר הסולטאן עבד אל חמיד את החוקה התורכית , דבר שעורר שמחה והפיח תקוות רבות בארץ . נראה כי המצב המדיני המעורער , המשברים המדיניים באירופה , המלחמות בבלקאנים והרגשת אי הבטחון הכללית בארץ , צמצמו את תנועת העליה , ועקב כך נעצרה התפתחות העיר . עיון בתאריכי ייסודן של שבונות ירושלים מלמד , בי רק שתי שכונות קטנות הוקמו בעיר מ 1908 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה . יתכן כי לא רק המספר 58 , 000 שנוקט פריימן ל 3 ו 19 הוא גבוה מרי , אלא אף המספר 50 , 000 שהציע לונץ לשנים 908-1905 ו מוגזם . ידוע אל נכון , כי מלחמת העולם הראשונה הביאה לירידה ניכרת במספר היהודים בירושלים , בתוצאה מגירוש הנתינים הזרים , הניתוק ממקורות ה'חלוקה' וקרנות סיוע אחרות , והתמותה הגבוהה . אך השאלה העיקרית בסוגיית דיוננו היא הקף ההגירה היהודית מירושלים . לפי הדין וחשבון של קולונל זבי ביי , ראש סינדיקט החיטה בירושלים , לג'מל פחה ב 7 ו 9 ו , היו יהודי העיר באותה השנה 47 ו , ו 3 נפש מתוך אוכלוסיה כללית של 53 , 410 נפש . נתונים אלה התבססו על תעורות הלירה ועל רשימות המשטרה , והם נראים נכונים גם לאור נתוני המפקד המקיף הראשון שנעשה בראשית ימי המנדט הבריטי ב 922 ו . לפי מפקד וה , שנערך 5 שנים לאחר הדיווח התורכי , היתה האוכלוסיה הכללית בת 62 , 600 נפש , מהם 34 , 300 יהודים . גם לפי מפקד יהודי ירושלים שערך המשרד הארץ ישראלי של ההסתדרות הציונית בחורשים אדר-תמוז תרע"ו 916 ) ו , ( היה מספר יהודי העיר 26 , 605 בלבד . אמנם יתכן שמפקד זה לא היה מלא . זוטא סוקניק טוענים , כי הן הספירה של המשטרה התורכית והן הספירה המפורטת של המשרד הארץ ישראלי אינן יכולות להחשב כנכונות , משום שהציבור לא התייחס אליהן באמון — שהרי היה זה זמן מלחמה י . עם זאת נראה , כי אפשר להסתמך על מפקדים אלה כהערכה כללית , במיוחד לאור העובדה שהם תואמים יחסית את נתוני המפקד הבריטי מ . 1922 אם נקבל את הנתונים המרביים שצוינו לעיל לגביערב מלחמת העולם הראשונה , נגיע למסקנה , כי הירידה במספר יהודי ירושלים ב 3-2 השנים הראשונות של המלחמה הגיעה ל 30 , 000-20 , 000 נפש . נראה לנו , כי מספרים אלה גבוהים מדי , וסביר להניח שהירידה הסתכמה ב 0 , 000 ו 15 , 000- נפש . הנחה זו מביאתנו למסקנה , בי האוכלוסיה היהודית בירושלים ערב מלחמת העולם הראשונה יכלה להגיע ל כ ל ה י ו ת ר לכדי 45 , 000 נפש — כמספר שנקבו רופין וגורביץ . על פי זה סביר יהיה לקבוע , כי בסוף המאה ה 19 היה מספר יהודי ירושלים כ 35 , 000 נפש .
|
|