|
|
עמוד:245
אבן המשיחה והגולגותא נעבור עתה אל שאר חלקיה של הכנסיה , כפי שתוארו בידי נוסעי המאה ה . 19 האתר הראשון שאותו הם מציינים הוא אבן המשיחה . הנוסעים מספרים , כי הדבר הראשון המושך את תשומת הלב בכניסה לכנסיה הוא לוח שיש על הרצפה , ממול לדלת , שמעליו תלויות כמה מנורות ובכל קצה שלו נרות שעווה גדולים . עולי הרגל מגיעים למקום זה על ברכיהם ונושקים לו . זו האבן שעליה הונחה גופת ישו ונרחצה לקראת הקבורה . מאחוריה רואים קיר מקושט בתמונות גדולות ו בגדולה מביניהן נראית הורדת ישו מן הצלב . האבן עשויה שיש מיובא , ומימינה נמצאים קברי מלכים נוצרים ; לפני אבן המשיחה מימין מובילות מדרגות לסלע הגולגותא , כך שהאבן נמצאת לרגליו . הגולגותא היא האתר השני אותו מציינים הנוסעים . המדרגות העולות לגולגותא עשויות בל אחת אבן אחת . במקום קפלה נמוכה ובה שני מזבחות השייכים לכנסיות היוונית והלטינית . מתחת למרכז המזבח היווני ישנה צלחת מזהב , וחור — במקום שבו עמר הצלב , יש המציינים 3 חורים — של 'האדון' ושני הגנבים . ימינה ממנו נמצא הסדק בסלע , סדק שנתהווה ברעידת האדמה שהתרחשה בשעה שישו נצלב . החור והסרק מכוסים כסף וזהב , וחקוקה שם כתובת יוונית הקשורה במאורע . פני הסלע מכוסים שיש צהוב . מעל למזבח היווני ישנן תמונות מצופות זהב , וכן מנורות —מתנותיהם של כמה מלכים נוצרים —וכלי קודש אחרים , גם הם מזהב . התקרה מקושטת בפרסקות על רקע כחול . מאחורי המזבח , ומופרדת ממנו על ידי מחיצה דקה , מצויה קפלה ובמרכזה אבן י לפי המסורת זהו המקום שאברהם רצה להקריב בו את יצחק . מימין למזבח היווני , בחלק הנמוך יותר , נמצא המזבח הלטיני . נוסעים שונים מתארים את קפלת 'אדםי השייכת ליוונים והנמצאת מתחת לבנסיית הגולגותא , את קפלת יוחנן המטביל ואת קברי מלכי ירושלים הצלבנים . הם מציינים , כי בקו אחד עם הקפלה של . 62 דיקסון , ב , עמי 8 ג . 61 . 244 , 240-2 קרזון , עמי 62 ו67- ו ו נורוב , א , עמי 57-147 ו ו גי . ווילסון , עמי , 447-446 קונדר , עבודת שדה , א , עמי , 526-324 נגינט , א , עמי . 64 . 82-78 מונרו , א , עמי וו 2 ; נורוב , א , עמי 47 ו ; 157- קרזון , עמי 62 ו ; 167- לינץ / עמי ; 408-405 קונדר , עבודת שדה , א , עמי 0 גג . כל זה נראה פראי למרי , כמו האנשים הרבים העומדים מסביב . קורה , למשל , שהקופטים מתפללים לפני הקבר , והנה באים הארמנים זמן מה לפני גמר תפילתם ומפריעים להם בכל מיני זמירות , בדיחות ובו . ' ובטרם תסתיים התפילה כבר נדחקים האחרים , וכך כל הזמן ; כת אחת מנסה להשתהות ליד הקבר הקרוש וחברתה מנסה לדחוק אותה יותר מוקדם . לעתים מגיעה המחלוקת לידי חגרת ידיים , כאשר הצלבים , הנרות וכוי משמשים ככלי נשק . אז מתערבים החיילים התורכים , ותחת משמר מזוין יבולה הכת התורנית להמשיך בתפילתה . אם קורה משהו יותר רציני — עד כדי שפיכות דמים —סוגרים את הכנסיה . משום כך רואה בל בת בתורכים את בני בריתה . גם מכיפת הבניין אין דעתו של דיקסון נוחה . הוא מציין , בי למרות היות הכיפה מעל הקבר הקדוש מבנה חזק ויפה בעיקרו , הרי למעשה מצבה מוזנח ; מהקיר נופל הטיח , מהגג נגנבו התמוכות , הצבע נשטף על ידי הגשם או נצרב על ידי השמש , ודרך החריצים חודר הגשם . הקבר הקדוש עלול להתכסות באחד הימים בהריסות הכיפה ההולכת ומתפוררת מעליו , ואיש אינו עושה דבר , שבן השנאה ההדדית בין הנוצרים , שמקורה בממשלות אירופה ובשליטיה , אינה מאפשרת תיקונים ושיפוצים בבניין הקדוש .
|
|