בורות־מים פרטיים

עמוד:94

בורות מים פרטיים מקור המים החשוב ביותר לתושבי ירושלים במאה ה 19 היו , ללא ספק , בורות המים . את אלה אפשר לחלק בתקופה זו לשני סוגים עיקריים ; בורות פרטיים ליד בל בית ובורות ציבוריים . האחרונים נמצאו באיזור הר הבית , אך גם במקומות אחרים בעיר , ביניהם במספר מנזרים . מקורות המאה ה 19 מוסרים , כי מי השתיה הרגילים של תושבי העיר הם מי הגשמים הנאגרים בבורות שבהם מצויד כל בית . רובינסון ( 1858 ) אומר , כי לכל בית בירושלים יש לפחות בור אחד ; לבית שבו התגורר היו 4 בורות . בדרך כלל הבורות חצובים בסלע ועומקם 20-12 מ . ' על פי רוב יש לבורות פתח עגול ו יש שהחלק העליון בנוי אבן והוא כולל מתלה בשביל הדלי . המים מגיעים לבורות מגגות הבתים בעונת הגשם . ' טובלר ( 1845 ) מציין , כי מי הגשמים שניקוו בבורות טעימים , אפילו לאחר ששהו בבורות כ 5 חודשים . בשהותם בבורות הם מאבדים את טעמי הלוואי שלהם , ואפשר לשתותם מבלי שיהיה אפילו צורך לערבב אותם במים אחרים ( דבר שנעשה על ידי התושבים , אך נראה מיותר לכותב . ( מי הגשמים הנאגרים בבורות המים צריכים להספיק ער לעונת הגשם הבאה והם מקור המים העיקרי של התושבים . כך הוא המצב מזה מאות בשנים . הבתים נבנים תוך תבנון מראש של מיתקנים לאגירת מי הגשם . גגות הבתים , למשל , בנויים כך שיהיו חלקים במידה מירבית , בדי שאפשר יהיה לאסוף את הכמות המקסימלית של מי הגשמים . אלה נאספים אל הבור מהגגות ומחצרות הבתים באמצעות צינורות ומרזבים ; את כל אלה יש להחזיק נקיים ביותר , כרי שהמים הנקווים יהיו טובים לשתיה . לא יפלא אפוא , שהאנשים במזרח משתדלים להרחיק חיות , כגון חתולים וכלבים , מקירבת הבית , כדי שלא יזהמו את החצר או את הגג . בורות המים תופסים , לעתים , את החלל שמתחת לכל שטח הבית או החצר הפנימית . הבורות חצובים לעומק . 104 טובלר , רפי זכרון , עמי גג 7-4 ג ; 4 ווילסון וורן , חשיפתה מחדש , עמי . 105 . 22-21 תיאורים של שרידי בריכות ובורות ראה ו רובינסון , מחקרים מקראיים , א , עמי 45 ג46- ג י טובלר , טופוגרפיה , ב , עמי ? , 50 ווילסון וורן , חשיפתה מחדש , עמי , 21-22 אולץ , ב , עמי ; 140-139 פיארוטי , א , עמי . 106 . 148 זטצן , ב , עמי ; 25 , 12 רובינסון , מחקרים מקראיים , א , עמי ; 482-480 ווילסון , סקר , עמי . 86 בריכת מרים פרט ל 4 הבריכות שהזכרנו עד כה ; בריכת ישראל ובריכת חזקיה שבתוך העיר , בריכת יממילא' ובריכת הסולטאן שמחוצה לה , אשר בלטו ביותר בירושלים במאה c ופרט לבריכת השילוח שבעמק הקדרון , יש להזכיר עוד את בריכת סית מרים , שנמצאה מחוץ לחומות , כ 0 ם 1 צעדים מצפון לשער האריות , במפלס גבוה מעט מהשער . בריבה זו קטנה מקודמותיה , ולה פתחים בפינותיה הדרומית מערבית , הדרומית מזרחית והצפונית מזרחית . טובלר טוען שהמבנה אינו עתיק , ובי לפני 1821 לא מצא לו זכר בשום מקור . לדבריו היו בה פעם מדרגות בכל פינותיה אך בזמנו אי אפשר היה עוד להבחין אלא במדרגות מעטות בפינה הדרומית מזרחית . נוסף על הבריכות שהזכרנו בשטח שמחוץ לחומות , נמצאו עוד מספר מקומות שבהם יצרו סכרים קטנים , ואף גדרות , מקווי מים קטנים , וכן נמצאו בורות מים שונים ברחבי השטח שמסביב לעיר העתיקה . אלה לא בלטו בשטח ולא היתה להם חשיבות בתחום אספקת המים לעיר במאה ה . 19 לסיכום נוכל לומר , כי לבריכות המים בירושלים לא היה תפקיד חשוב בתקופת דיוננו . הן בלטו בשטח , משכו תשומת לב ועוררו התעניינות רבה אצל המבקרים והחוקרים השונים , אך לא היתה להם כמעט כל משמעות לגבי אוכלוסיית העיר .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא