|
|
עמוד:9
ארצית במעמד השותפות של התושבים , מאמצע שנות ה , 80 וזאת למרות ההתקדמות בשירותים החברתיים ובדמוקרטיה מקומית , ולמרות הדרישות מהציבור לכלול שכונות נוספות בפרוייקט . אחרי הבחירות לכנסת ב , 1981 שקדמו להן פילוג במפלגת ד"ש וגסיסה שלה , נטשו הטירונים את הפוליטיקה . אמנם , קומץ פקידים מקצועיים בעלי ניסיון המשיכו לפעול במערכת , אך הפוליטיקאים דיכאו אותם . תקציבי הפרוייקט הגיעו לשיאם ב , 1982 / 83 ומאז ירדו בהתמדה . במקביל נעלם הגיבוי הפוליטי שניתן קודם לשיתוף התושבים ולפיתוח קהילתי . רק בחלק מהשכונות שמרו התושבים על מידת השותפות שהשיגו . תהליך זה נחקר בסוף שנות ה 90 ב 14 שכונות שהתקיימה בהן שותפות מלאה באמצע שנות ה 80 והוא מובא כאן . מתברר כי ללא קשר עם השינויים בפוליטיקה הארצית , התושבים לא ניצלו את מלוא ההזדמנות להעצמה שהציע הפרוייקט . רבים היו "נמרים הססנים . " נרשמו הצלחות מרשימות , אך גם מגבלות בנחישות ובמיומנות . עם זאת , חלק לא קטן מההישגים נשמר , והגורמים העיקריים לתוצאות אלה היו : הקשר הארגוני הרופף ( במכוון ) בין הדרג הלאומי והמקומי , מחד ; ותרגום הרעיונות המרכזיים , הפיכתם למוסדות מקומיים והפנמתם בתור נורמה על ידי רבים , מאידך . החלק החמישי , רעיונות , פוליטיקה ותמורה חברתית , דן בשתי שאלות יסוד : ( א ) מהו ניהול תהליכי שינוי בארגון מגוון , במיוחד בתוכנית ציבורית ) ? ב ) כיצד מתהווים שינויים בתרבות הפוליטית ובמערכת ? מה גורם לרעיונות להתקבל על דעת רבים ולשרוד ? שני הפרקים האחרונים מסכמים את הלקחים לגבי היעדים הספציפיים של הפרויקט , וממליצים על גישה כללית למאמץ הבלתי פוסק למען החברה הטובה . ברצוני להודות למרכז לפיתוח על שם פנחס ספיר באוניברסיטת תל אביב עבור עזרה חומרית ב , 1984 ולבית הספר על שם הנרי ג'קסון באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל עבור האירוח האקדמי בשנת . 1985 נעמי כרמון , אלקס וינגרוד , אהרון יורק , יונה רוזנפלד , שלום רייכמן המנוח ושמעון שפירו קראו חלקים מכתב היד ונתנו לי הצעות מועילות . תודה מיוחדת ועמוקה לרעייתי רוז על הביקורת המועילה . אליהו כץ נתן עצה מהימנה על הדרכים להציג נתונים מורכבים על אוכלוסייה מצומצמת . עמירם גונן , אילה הירש ומייק וייל קראו טיוטה מאוחרת של החיבור והציעו שכלולים . חגית חובב ונאווה גלזר באגף
|
|