|
|
עמוד:240
ותכופות , החל במאה הד' ( ימי קונסטנטינוס וביתו , ( מעידות במפורש ובמודגש על איסור כניסת יהודים לירושלים חוץ מיום אחד בשנה — תשעה באב . מקורות יהודיים שונים ומקור קראי מן התקופה הערבית מוסרים ש'יותר מחמש מאות שנה' לפני כיבוש ירושלים בידי הערבים בהנהגת עמר בשנת , 638 היהודים היו מנועים מלהיכנס אל ירושלים ולשבת בה . אוטיכיוס ; Eutychius ) סעיד אבן בטריק , ( הפטריארך של אלכסנדריה ( במאה הי , ( ' מוסר כי קונסטנטינוס אסר על היהודים להתגורר בירושלים ואף לעבור בה . אך נראה שאין לקבל כפשוטם את דבריו שקונסטנטינוס עצמו הטיל את האיסור או אפילו חידשו . אוטיכיוס מתארך את האיסור לשנת , 335 השנה שבה חנכו את כנסיית הקבר בפאר רב בנוכחותם של משתתפי ועידת צ 1 ר ; יש להניח שבאותו מעמד הודיעו על האיסור הקיים ואולי אף החמירו בביצועו . אולם בעיקרו של דבר מדובר באיסור הישן שהוציא הדריאנוס כמאתיים שנה קודם , אשר לא בטל חוקית מעולם , אם כי היו תקופות שבהן לא הקפידו על ביצועו וחבורות קטנות יכלו להתגורר בעיר , במיוחד בשעה שהיחסים בין ישראל למלכות רומי היו רגועים או אפילו טובים . ייתכן שבמעמד ובשעה שהועלה מקומה של ירושלים בעולמה של הנצרות התחדשה המודעות לאיסור הקיים על היהודים , ולפיכך ייחס אוטיכיוס את האיסור עצמו לקונסטנטינוס . כבר דנו בהרחבה בפרק קודם בשתי מסורות בתלמוד הירושלמי על עלייה לרגל לירושלים , הקשורות לשמו של האמורא רבי פינחס בן חמא . הן בירושלמי והן במדרשים רבות המסורות על רבי פינחס זה ועל הקשרים השונים שלו עם החכמים , רבותיו , חבריו ותלמידיו . מכולן עולה בבירור כי היה בן הדור הרביעי או החמישי לאמוראים , כלומר , זמן פעילותו היה לערך בשנים 360-340 —על כל פנים , לאחר ימי קונסטנטינוס והמעשים שנעשו אז להדגשת דמותה הנוצרית של ירושלים , ובוודאי לאחר הימים שבהם הטיל קונסטנטינוס , כביכול , את האיסור על ישיבת יהודים בירושלים . מכל מקום , ממסורות אלו , כמו המסורות מן הדורות שלפני רבי פינחס , נראה שהעלייה לרגל של יהודים לירושלים לא הצטמצמה לתשעה באב , כטענת המקורות הנוצריים . קרוב להניח ששתי מסורות אחרות על ירושלים והעלייה לרגל , הנמסרות מפי רבי פינחס וחכם אחר בן הדור , קשורות למתרחש בימיהם . בשיר השירים רבה ז ג ערוכה שורת מסורות על העלייה לרגל ומעשי נסים שנעשו לעולי הרגל . בסופה מוסר רבי פינחס מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון , שאמרו לעלות לירושלים . שכניהם הרעים חיכו להליכתם כדי שיוכלו לגנוב מנכסיהם , אך בדרך נס לא הרגישו הרשעים בצאתם ובשובם . אמנם ייתכן שלפנינו מסורת על עליות לרגל בימים קדומים , מימי הבית ; אך מאידך ייתכן שיש לצרף מעשה זה לשורה של מעשי נסים שנעשו דבריו של היסטוריון הכנסייה סוקראטס . 17 , 1 , _//^ , נ אוסביוס , בפירושו לתהלים נח _\( PG , 23 , col . 541 ) הילאריוס , בפירושו לתהלים מח ( CS £ L , 22 ) , Pragae 1891 _, p . 190 ; SulpiciusSeverus , ed . A . Zingerle 86-87 chronicommchromca , _u , 3 \ , ed . c . Ha 1 m ( CS £ L , . _קק , 1 ) , Vindobonae 1866 , סוף המאה הד - ' תחילת הה ; ' ואחרים . 4 ראה : סהל בן מצליח , הקדמה לספר המצוות ( מהדורתא"אהרכבי , ( המליץ , ט , ( 1879 ) עמ ; 640 ' וראה : 5 the Fa ( imid Caliphs , I , Oxford 1922 , pp . 43-46 J . Mann , The Jewsin Egypt andin Palestine under אוטיכיוס , אנלים , . 446 , 1 ' ראה : ב"ז בכר , אגדת אמוראי ארץ ישראל , כרך ג , חלק ב , תל אביב תרצ"ו , עמ' . 60-31 י בחלקה מצויה מחרוזת סיפורים זו גם בירושלמי , פאה ג ח , יז ע"ד .
|
|