|
|
עמוד:235
הדת הנוצרית בפני הדת הזורואסטרית נעשתה מטרה מרכזית במסגרת הכשרת הקרקע להשתלטות פרסית על הטריטוריות של הקיסרות הביזאנטית . על מהלך המאורעות בעת כיבוש העיר שורר במקורות ערפל כבד . בראש המבצע עמד מצביא ששמו היה ככל הנראה רוזמיאזאן , אך הוא ידוע יותר בכינויו , שאהר בראז , דהיינו , חזיר הבר המלכותי . מהמקורות הביזאנטיים , ובעיקר מהכרוניקה של תיאופאנס , מסתבר שארץ ישראל וירושלים נפלו בידי הפרסים רק בשנתה הרביעית של המלחמה , שפרצה כבר בשנת . 611 משבאה ירושלים במצור , ביקש תחילה שאהר בראז להכניעה בדרכי שלום . למטרה זו ניסה להשתמש בנזירים ששבה במנזר מר סבא r הוא ביקש לפתותם שישכנעו את אנשי העיר הנצורים להסגירה בידיו . הנזירים סירבו , ובעמדתם העיקשת ראו תושבי העיר אות מאלוהים . רבה היתה התדהמה , אפוא , ורב היה הייאוש כאשר נכבשה העיר ונפלה בידי הפרסים . תיאורו של אחד מנזירי מר סבא , סטרטגיוס , ( Strategius ) שרד בידנו אך ורק בתרגומיו לגיאורגית עתיקה ולערבית . הוא מבקש לפרש את העובדות המרות בהסתלקות חסד האל מעל העיר בשל חטאיה . מאחורי פרשנות זאת מצוי גרעין של אמת . מסתבר כי עמדתו של הפטריארך זכריה היתה מציאותית יותר מעמדתם של נזירי מר סבא , והוא הפציר באנשי עירו להיכנע ולמסור את העיר בידי הפרסים . עמדתו המתונה נדחתה על ידי כנופיות של קיצוניים שהטילו את חתיתם על העיר , ותיאורם של קיצוניים אלו מחזיר אותנו לתמונה הקודרת שצייר בשעתו גרגוריוס מניסה בדבר המצב השורר בירושלים , כאילו מאחורי מעטה של קדושה מזויפת רוחש בו החטא בכל צורותיו . יתכן כי ביניהם היו בריונים של שתי סיעות הרכבים במרוצי הסוסים בקירקס ' , הירוקים' ו'הכחולים , ' שכפו על העיר עמדה קיצונית ובכך המיטו עליה שואה . משנפלה העיר , לאחר מצור של עשרים יום , נערך טבח איום בתושביה : תיאופאנס מוסר מספר דמיוני של תשעים אל ף הרוגים . בדיווחו של סטרטגיוס , המביא דברים בשם אדם בשם תומאס , שסבב בעיר לאחר מכן וקבר את גופות ההרוגים , הגיע מספרם אל למעלה משישים אל ף ( באשר למספרים המדויקים קיימים הבדלים בין הגירסה הערבית והגירסה הגיאורגית . ( שאהר בראז גילה בקלות את הצלב במקום הסתר שבו ביקשו הנוצרים להטמינו , והוא העביר אותו ואת אוצרותיה האחרים של העיר אל כוסרו בפרס . גם גולים רבים , רובם בעלי מלאכה ואומנים מעולים , שניתן היה למצוא לכוח עבודתם שימוש בממלכה הססאנית , נשלחו לפרס . בראש הגולים עמד הפטריארך זכריה עצמו . בשלב זה חל מהפך במדיניות הפרסים כלפי הנוצרים . דומה כי הבינו שלא יהיה בכוחם לשלוט לאורך ימים באזורים שכבשו באווירה של משטמה יוקדת מצד נתיניהם , בייחוד לאור העובדה שלא היה בכוחם להחזיק שם כוחות צבא גדולים לזמן ממושך . באחד מצעדי הפיוס של כוסרו כלפי הנוצרים הופקד הצלב בידי אחד משריו הנוצריים , אדם בשם יאזדין . אולם בכך לא היתה אלא נחמה פורתא לנוצרים שבטריטוריות הביזאנטיות הכבושות . יאזדין השתייך לכת הנסטוריאנית , שהוחרמה בוועידת אפסוס בשנת , 431 ואשר המשתייכים אליה גלו ומצאו מיקלט בחסותם של מלכי פרס . 147 על סיעות הקירקס ותפקידן בחיי הערים בכלל וירושלים בפרט , ראה י' דן , 'הקרקס _וסיעותיו ( הכחולים והירוקים ) בארץ ישראל בתקופה הביזנטית , ' קתדרה ) 4 , תשל"זאעמ 146-133 ' ; הנ"ל _, חיי העיר בארץ ישראל בשלהי העת העתיקה , ירושלים תשמ"ד , עמ ' . 226-209
|
|