ירושלים בעיר קודש לנוצרים במהלך המאה הד'

עמוד:206

ירושלים בעיר קודש לנוצרים במהלך המאה הד' מפעלי הבנייה של קונסטנטינוס בירושלים העניקו תנופה עצומה להתפתחות העיר . במהלך המאה הד' הפכה למרכז צלייני גדול . בניינה של כנסיית הקבר הושלם , כנראה , רק לאחר מותו של קיסר זה . 25 לתולדות המחלוקת האריאנית ראה : פון התק , תולדות הדוגמה . ב , עמ' . 284- 184 לתולדות ועידת ניקיאה עצמה ראה : שם , עמ' . 236-227 לשאלת מעמדן היחסי של בישופויות קיסריה וירושלים ראה : מאנסי , ב , עמ ' " . 672 על פרשה זו ראה ו רובין , מאקסימוס בישוף ירושלים . ך ראה : רובין , כנסיית הקבר , עמ' ; 93 והשווה : שם , עמ ' , 42-41 לסיכום העדויות וניתוחן . שעה ? מכל מקום , בשנים הבאות יימצאו בישופי קיסריה ובישופי ירושלים לעתים מזומנות משני צדי המיתרס במחלוקות דתיות ; ובנקל נוכל להוכיח כי נחלקו ביניהם לא רק לשם שמיים . ועידת ניקיאה קיבלה גם שורה שלמה של החלטות שלא בתחום התיאולוגי הצרוף , אלא בתחומי האירגון והמינהל של הכנסייה . הקאנון השביעי של ועידת ניקיאה מביא לידי ביטוי את המתח שבין שתי הבישופויות — עוד בטרם החל מבצע פיאורם של המקומות הקדושים . הקאנון מעניק מעלת כבוד מיוחדת לבישוף של איליה , אך מצווה בעת ובעונה אחת על שמירת מעמד הבכורה של בישוף קיסריה בכנסיית ארץ ישראל " . שאיפתה של בישופות ירושלים להפוך את הכיבוד החריג והבלתי מוגדר שניתן לה לדרגה של ממש בהיירארכיה הכנסיתית , למעלה מזו של בישופי קיסריה , היא שחוללה את המתח הרב המשתקף כבר בתיאורי כנסיית הקבר אצל אוסביוס . כבר בערוב ימיו של קונסטנטינוס החריף מתח זה במידה ניכרת . מקאריוס ניסה לקבוע עובדות מוגמרות במאבק הסמכויות , שהתנהל בשלב זה מאחורי הקלעים , על ידי מינוי של בישוף לעיר לוד , בניגוד לנהלים כנסייתים שנתקדשו על ידי מסורת ארוכת שנים " . ניסיונו זה נכשל , ואילו אוסביוס ידע לנצל היטב מהפך דתי שחל בחצר הקיסר . מסתבר שסמוך למותו החל קונסטנטינוס נוטה יותר ויותר לצדו של אריוס , שהוחרם כאמור בוועידת ניקיאה . עמדתו החדשה של הקיסר תאמה היטב את נטיית לבו של אוסביוס , ואילו הקיסר , שלמד להעריכו כאחד מגדולי הלמדנים בצמרת הכנסייה בימיו , קירבו אליו במידה ניכרת . שינוי זה בדעת הקיסר במחלוקת האריאנית בא לידי ביטוי בוועידה כנסייתית שנתכנסה בצור בשנת . 335 בעיצומו של כנס זה ציווה הקיסר על כל הנאספים לעלות ירושלימה כדי לחוג שם את חנוכת הבסיליקה של כנסיית הקבר . במעמד מכובד זה , באווירה של התרוממות רוח , סוכמו החלטותיה של ועידת צור , שהיה בהן משום ויתור מרחיק לכת לתורת אריוס . ירושלים שיחקה לראשונה את התפקיד של מרכז דתי אשר הועיד לה מקאריוס . אולם , באורח פרדוקסאלי , לא היה זה בישוף ירושלים שניצח על טקס חנוכת הכנסייה . מקאריוס עצמו כבר לא היה בין החיים , ואילו יורשו , מאקסימוס , נדחק לקרן זווית ו את נאום החנוכה נשא אוסביוס , בישוף קיסריה " . המעמד תאם היטב , אפוא , את ההשקפה שביקש להביא לידי ביטוי בכתביו , אם כי עשה זאת בצורה מרומזת בלבד . מעמד של קדושה יתרה יש לארץ ישראל כולה , וירושלים אינה אלא אתר אחד במחרוזת של אתרים קדושים רבים . לא בישוף ירושלים הוא האחראי העליון לאתרים הקדושים שבעירו , שכן כנסייתו שלו סרה למרותו של הבישוף המטרופוליטי , היושב בקיסריה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא