|
|
עמוד:165
פינה של מגדל גבוה מאוד שעליו ניסה השטן את ישו ( מתי ד ו-י , ( אבן פינה ענקית ( קרוב לוודאי בקיר המיתחם ההורדוסי ) שעליה נאמר 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה , ' חדרים מארמונו של שלמה , והלישכה בה כתב את 'ספר החכמה . ' על מקום המקדש הוא יודע לציין את מציאותם של כתמים אדומים באבן , הם כתמי דמו של זכריה הכהן שנשפך לפני המזבח , ואת החריצים באבן שנטבעו ממסמרי הסנדלים של החיילים שהרגוהו . לא רחוק מפסלי הדריאנוס מצויה האבן הנקובה ( lapis pertusuus ) שאליה באים היהודים מדי שנה ( בתשעה באב (? לבכות , לקרוע את בגדיהם ולמשוח את האבן בשמן . אולי היתה זו אבן השתיה או אבן אחרת מאבני המקדש . במקדש יודע הנוסע מבורדו להצביע גם על ביתו של חזקיה מלך יהודה . בצאתו מירושלים , כנראה מן השער בחומת איליה סמוך למקום שער האשפות של היום ( ראה לעיל , עמ' , ( 142 כדי לעלות לציון , הוא ראה למטה בעמק את בריכת השילוח . מעיין השילוח מפכה שישה ימים אך אינו נובע בשבת . על הר ציון הראו לנוסע את ביתו של כייפא הכהן הגדול , שם שהה ישו בלילה שלפני הסגרתו לרומאים , וכן את העמוד שאליו נכבל כאשר הלקוהו בשוטים . הוא חוזר פנימה אל העיר דרך חומת ציון . על פי תיאורו של הנוסע מבורדו ברור שהמושג 'ציון' — לצד היותו בתפיסה הנוצרית כינוי כללי לירושלים ואף לכנסייה בכלל — הוא מושג גיאוגראפי המכוון לגבעה הדרומית מערבית של העיר , הן מפנים לחומה הן מחוץ לה . תחומי ציון משתרעים מגבול המצודה בצפון ועד מורדות הר ציון בדרום . כאמור , שטח זה שימש קודם לכן את מחנה הלגיון הרומי , ונראה כי צודק המילטון בהצעתו כי השם 'חומת ציון' ( murum sion ) מכוון לקטע של חומת הלגיון , ששולבה בינתיים בחומה הדרומית של העיר . בתוך העיר , עדיין בין חומות ציון , כלומר , באיזור הרובע הארמני והמצודה של היום , הראו לנוסע את המקום שבו היה ארמונו של דוד , וכן בית כנסת אחד של היהודים . בית כנסת זה הוא אחד משבעה בתי כנסת שהיו במקום ונהרסו , כדי לקיים את נבואת ישעיהו ( ישעיה א ח ו השווה מיכה ג יב . ( לאחר שיצא הנוסע מבורדו מחומת ציון — שסביר לזהותה , כאמור , עם החומה הצפונית של מחנה הלגיון — בלכתו לשער ניאפוליס ( שער שכם , ( הוא רואה בעמק מימין , כלומר , במורדות הגיא המרכזי ( הטירופויאון של ימי הבית , ( את חומות ביתו של פונטיוס פילאטוס , הוא הפריטוריום , מקום המשפט של ישו . מקום זה יש לזהותו בסמוך לקארדו המשני " . בהמשיכו צפונה , ללא ספק לאורך הקארדו הראשי של העיר , הוא רואה משמאל את גבעת גולגותא , היא מקום הצליבה , ואת מערת הקבר והתחייה . שם הוקמה בעצם ימי ביקורו הבסיליקה היפה של כנסיית הקבר . הנוסע מבורדו אינו מתאר את המשך סיורו ברציפות , אלא יוצא מן העיר דרך שערה המזרחי , המוליך להר הזיתים . הוא יורד אל ערוץ עמק יהושפט ורואה משמאל ( מצפון ) לדרך את מקום הסגרתו של ישו ואת הסלע הנמצא במקום . אין הוא מזכיר את המקום בשמו המקובל , 'גת שמנא . ' מימין ( מדרום ) לדרך נראה לו עץ התמר שממנו כרתו הנערים זמורות לקדם את פני המשיח . בדרכו נראות לו ממרחק קצר שתיים מן המצבות המפוארות של קברי נחל קדרון , והוא מזהה אותן עם מצבת ישעיהו הנביא ומצבת חזקיהו המלך — שתיהן מפורסמות ויפות ביותר . על פסגת הר המילטון , ירושלים במאה הרביעית . 132 צפריר , מפות תאודוסיוס _, עמ ' , 85-63 במיוחד . 85-80
|
|