|
|
עמוד:114
פאולוס ואף נודה . ועידות אלה חשפו את העובדה כי הפערים בין העמדות לא ניתנו לגישור . פחדם של מתנגדי פאולוס מפני דעותיו , בעידן שבו טרם נתגבשו קווי המיתאר הברורים של הד 1 גמא הנוצרית , הזין את האיבה ואת המתח שהיו עתידים לשרור במהל ך העימותים הדוגמאטיים שהתרחשו כמה עשרות שנים מאוחר יותר . בקשר לכך יש מן הסמליות בכך שאחד המסמכים המרכזיים בפרשה זו , מכתב הבישופים לפאולוס , זכה דווקא לבינוי 'איגרת הימניאוס' — עדות אפשרית לחלקו המרכזי של בישוף ירושלים במאבק עם מין זה . הנה כי כן , מאה שנה לאחר ייסודה של כנסיית ירושלים 'מן הגויים , ' העמידו אלכסנדר ואחריו הימניאוס כנסייה זו במרכז הזירה הכנסייתית הארץ ישראלית והפכוה לגורם דומינאנטי בהכוונתן של הקהילות בשוליו של מרכז זה ובמאבק האינטנסיבי נגד המינות הנוצרית ושורשיה היהודיים והיהודיים נוצריים . ניסינו להראות כיצד , בתהליך אטי ומתמשך , כנסיית ירושלים מן הגויים השילה מעל עצמה את שורשיה היהודיים והיהודיים הנוצריים . או שמא התאימתם לדימויה החדש , כפי שעשתה לגבי דמותו של יעקב , שהפך במאות הד - ' ה' לדמות דומינאנטית במצע ההיסטורי ליטורגי שיצרה לעצמה כנסייה זו . לא ייפלא אפוא אם כנסייה זו , אשר ניצבה במאה הג' בחזית המאבק האזורי _במינויוית , היתה בראשית המאה הד' לאחת מנושאות הדגל העיקריות במאבק עם המינות האריאנית . עמדות אלו הרחיקוה עוד יותר מזיקה , ולו גם רחוקה ביותר , לעברה היהודי או מזהות עמו .
|
|