|
|
עמוד:77
העובדה שאוסביוס נמנע , כאמור , מלגשר בין המסורת על היציאה לפחל לבין זו שציינה את נוכחותם המחודשת של האפוסטולים בירושלים , בצוותא עם קרובי ישו , יוצרת את הרושם כי אין מדובר ברשלנות היסטוריוגראפיה אלא במסורות חלוקות . ברושם זה נאחז מי שטוען שהמסורת על המעבר לפחל נוצרה בידי המתיישבים היהודים נוצרים בעבר הירדן כ'אגדת היסוד' של קהילתם . לעומת זאת , המסורת על נוכחותה של קהילה נוצרית בירושלים מיד לאחר חורבנה היא מסורת מקומית , שהדגישה את הרציפות בכנסיית ירושלים , מסורת שאותה תיעד ואולי אף טיפח הגסיפוס בחיבור האבוד 'זכרונות . ' דומה שאין צורך להרחיק לכת כל כך , ומה שכינה לידמן ה'הרמוניזאציה' שערך אפיפאניוס בין מסורות אלו תוכיח . להגסיפוס היתה היציאה מירושלים בבחינת סיומה של תקופה . היציאה שירתה , כפי שהראינו , את מצוקתה , אם לא את מאווייה , של הקהילה הנוצרית של ירושלים ערב החורבן . הגסיפוס , שחיבורו מן המחצית השנייה של המאה הב' נועד לשמש חיבור אפולוגטי במאבק המתמשך במינויות שצמחו בכנסייה — בני כנסיית הנימולים שפעלו בירושלים , הנצרנים , לא נכללו ככל הנראה בקטגוריה זו" — הדגיש את ערכה של רציפות המסורת בכנסייה ואת רציפות מסירתה בידי הראויים למוסרה . מרכיב זה נעדר מן המורשת של כיתות המינים למיניהן . נקל להבין מדוע הגסיפוס , גם אם הכיר את המסורת על יציאת נוצרי ירושלים לפחל , מצא לנכון להתעלם ממנה . הודאה בקיומו של הפסק כלשהו ברצף המסירה האפוסטולית עשוי היה לסדוק את החומה האפולוגטית שבנה . המסורת שבידי הגסיפוס לא הניחה כל מירווח 'כרונולוגי' להפסק מעין זה . השפעת המרטיריון של יעקב על מה שאירע בירושלים חרגה אל מעבר לרצף האירועים ההיסטוריוגראפי , בבחינת 'היסטוריה נסיבתית' פשוטה . מאורע זה היה לקו פרשת מים רעיוני בהסברת החורבן . חורבן ירושלים וסיבותיו בעיני הכנסייה הי רושלמית ספרי הבשורה שיקעו במסורותיהם האפוקליפטיות רשמים מן החורבן . הרמזים לחורבן הוצעו לאורן של תבניות נבואיות ואפוקליפטיות מן המקרא , בעיקר מספר דניאל . המסורת האפוקליפטית בספרי הבשורה של מארקוס , מתי ולוקאס נמסרה במסגרת סינופטית " , הגם שניתן לציין בתוכה הבדלי פרשנות ברורים שהעניקו המחברים השונים לסידרת אותות הקץ שמסירתן יוחסה לישו " . ראה דבריו של לידמן , שם . כך העלה גם ונרט ( לעיל , הערה , ( 68 עמ' , 255-253 הרואה באריסטון מפחל את מפיצה ואת מקורו העלום של אוסביוס . לשם כך די בעדותו של יוסטינוס מרטיר שטען בפני טריפון היהודי שאלו מקרב הנוצרים המאמינים בישו אולם מקפידים לקיים את ההלכה על דקדוקיה ראוי לנוצרים לנהוג כלפיהם ביחס של אחווה , דיאלוג עם טריפון , . ( PG , 6 , cols . 576-577 ) 47 יוסטינוס מוסיף לכך תנאי ועל פיו יחסים מעין אלו ישררו כל עוד אותה קבוצה לא תנסה להשפיע על סביבתה הנוכרית לקיים את ההלכה . ראה : מארקוס יג ; מתי כד ; לוקאס כא . 73 עיין : , Marc , Paris 1963 , p . 203 E . Trocme ' , La formation de I 'Evangile selon הרואה בחיבור שני שלבים והמקדים את חלקו הראשון , לרבות הפרק האסכאטולוגי ( יג , ( לשנות החמישים של המאה הא . ' כנגד זה ראה : synoptische Apokalypse' , ZNW , 57 ( 1960 ) , pp . 43- N . Walter , 'Templezerstorung und _snipn 45 את זמנה של אפוקליפסה זו לשלהי שנות השישים . אולם לא מעטים מקדימים מעט את זמנה לשנים ; 70-65 ראה : סנדרס ודיוויס , אוונגליונים סנאופטיים , עמ' . 21-18 הפניות נוספות ודיון קצר ראה : קימל , מבוא לברית החדשה , עמ' . 98
|
|