|
|
עמוד:9
תכנון וכאוס במדיניות חברתית השיח הציבורי בנושאי רווחה נשמע כוויכוח במגדל בבל , בו איש לא מבין את שפת רעהו . שפה אחת היא שפתם הקרה של הכלכלנים , הבקיאים ברזי מקרו כלכלה , אמונים על מודלים , מבינים את קשרי הגומלין בין התקציב לתוצר , מגלגלים בלשונם ז'רגון מקצועי , ומזהירים מפני חקיקה 'פופוליסטית' שתמיט על המשק אסונות כאבטלה , אינפלציה , הגדלת החוב הלאומי ובריחת משקיעים . השפה השנייה היא שפתם הרגשנית של אנשי הלובי החברתי , עובדים סוציאליים ופוליטיקאים , שמזהירים מהתמוטטות שירותים חברתיים , הרחבת פערים והתגברות המצוקה . אלו מאשימים את "פקידי האוצר" באטימות למצוקה חברתית , ואלו מאשימים את חברי הכנסת בהפקרות . אלו מבינים איך המשק פועל , אך לטעמם אין לתת עדיפות לקידום הרווחה , ואלו רוצים לקרם רווחה , אבל אין להם הבנה בקשרי הגומלין בין רווחה לכלכלה . למתבונן מן הצד נראה כי הכרעות בנושאי רווחה נופלות ללא מחשבה ותכנון , בלא ראייה רחבה , וללא סדר עדיפויות ברור . ההחלטות מתקבלות תוך התגוששות כוחנית בין פוליטיקאים שמגייסים רוב מקרי להעברת הצעות החוק שהם הגישו , לבין פקידי האוצר , שמסתירים מידע , מציגים נתונים מגמתיים ושוחקים את תקציבי הרווחה , כדי לנטרל את הנזק שלטעמם גרמו המחוקקים . בספרנו נציג מציאות מורכבת יותר , של מדינת רווחה שנולדה על בסיס תפיסה חברתית מגובשת ורציונל כלכלי , ונסמכה על קונסנזוס חברתי מוצק . במהלך השנים סטתה מכוונותיה המקוריות , והתמודדה עם מציאות משתנה בדרך של תיקונים והטלאות , על ידי פוליטיקאים קצרי ראות , המונעים על ידי אינטרסים סקטוריאליים ושיקולי פריימריס ובחירות . בניתוח שנציג נצביע על אפשרות לשנות כיוון אם תיושם פוליטיקה אחרת , וננסה להעריך את סיכוייה . אופטימיות מסוימת ניתן לשאוב מכך שלמרות הכאוס הפוליטי צצה , מדי פעם , הזדמנות לרפורמה אמיתית . חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא דוגמה לניצול קונסטלציה פוליטית נתונה להצלת מערכת בקריסה וליישום פתרון יעיל ושוויוני . גם עתה עומדות על סדר היום כמה רפורמות חשובות בתחום הפנסיה , ביטוח אבטלה וחינוך , אך ספק אם יושג קונסנזוס ציבורי ושיתוף פעולה בין פוליטיקאים וכלכלנים כדי ליישמן . נתייחס לכך בפרקים המתאימים .
|
|