|
|
עמוד:9
הקדמה הספר שלפנינו מוקדש לערד , עיר קדומה בת 5000 שנה , אחד מן האתרים ששרידיהם נשתמרו כה יפה , עד כי ניתן לקרוא את תולדותיהם כבספר פתוח . להשתמרותה של העיר תרמה העובדה שהישוב הוקם בנגב , בדרומה של ארץ ישראל , אזור שהאקלים בו יבש . משהחריף היובש , נאלצו תושביה של העיר לנטוש אותה ולהשאיר אחריהם את מרבית רכושם . סיפורה של ערד על תגליותיה המיוחדות , מאיר יותר מכל ישוב אחר של התקופה , פרק מרתק בתולדות הארץ : התגבשותן של הערים הראשונות . ערד הקדומה הולכת ונחשפת זה כשלושים שנה על ידי מדור החפירות של מוזיאון ישראל ובראשותה של פרופ' רות עמירן , שהיתה כמשך שנים רבות ארכיאולוג השדה של המוזיאון . ייחודה של עיר זו הועיד לממצאיה מקום נכבד בתצוגת הקבע של האגף הארכיאולוגי במוזיאון ישראל . עושר הממצאים שנחשף בה הוליד במשך השנים גם תערוכות זמניות שהיו קשורות בתולדותיה : בשנת 967 ו הוצגה התערוכה הראשונה שכללה ממצאים מן העיר הכנענית ומן המצודה הישראלית ; בשנת 1981 הוצגה התערוכה "מחרס לכלי , " שהקהל הוזמן אליה לחזות בריפויים של כלי החרס מערד : ךפאי המוזיאון עסקו במלאכת הרפאות לעיני המבקרים בתצוגה והיו נכונים לענות על כל שאלה של הקהל . בשנת 1989 נפתח מוזיאון בעיר החדשה ערד , שמוזיאון ישראל היה פעיל מאוד בתכנונו ובהקמתו . הספר שלפנינו מלווה את התערוכה הנודדת כימים אלה ברחבי גרמניה , המציגה את ממצאי ערד הכנענית . תערוכה זו היא תוצאה של שיתוף פעולה מבורך ופורה עם המוזיאון הארכיאולוגי של העיר המבורג ומנהלו פרופ' ר . בוש . אני מודה לפרופ' בוש על עזרתו בהעברת התערוכה למוזיאונים נוספים בגרמניה . ישאו תודה גם ידידי מוזיאון ישראל בגרמניה , על סיועם ותמיכתם . לתערוכה נבחרו חפצים המיטיבים להמחיש את תולדותיה של העיר , שהיתה מרכז לכל ישובי הדרום - ממצאים ששימשו בחיי היומיום וממצאים מתחום חיי הרוח . חפצים אלה , המייצגים את אופי הפעילות באתר במשך 000 ו שנה כמעט , מלמדים גם על התפתחות התרבות בארץ ישראל כולה בתקופה שתושביה טרם אימצו להם את תרבות הכתב . מוזיאון ישראל חב תודה לרשות העתיקות ( לשעבר אגף העתיקות והמוזיאונים ) ולחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה על שיתוף הפעולה המבורך למן הימים הראשונים של החפירות בערד . החפירות ופירסומן המדעי מומנו על ידי אישים ומוסדות רבים , ואנו אסירי תודה לכולם על שבזכותם יכול היה להתנשם מפעל החפירות הגדול הזה . ואחרון אחרון חביב — חובה נעימה לי להודות לפרופ' רות עמירן , לאורנית אילן ולמיכאל סבן , על עבודתם המסורה בכתיבת הספר , פרי מחקר של שנים רבות . מרטין וייל , מנהל מוזיאון ישראל 1992
|
|