|
|
עמוד:13
בצבאה את העידית של הצבא היהודי שחפץ להקים - ובמהירות האפשרית . אולם דומה שהנימוק הצבאי מקצועי היה אך גורם אחד להעדפתו את אנשי הצבא על פני הפיקוד הוותיק של ה"הגנה . " בךגוריון הגיע לפיקוד ה"הגנה" כאיש מן החוץ , על אף ההתלהבות הכנה שעוררה התמסרותו לענין בקרב האחראים לנושא . בבואו מצא קבוצת הנהגה האמונה על שיטות עבודה מסוימות , בעלת סדרי פיקוד קבועים , נהלים ומנהגים , שנקבעו במשך חצי-יובל שנים , ובמיוחד בעשור האחרון ; קבוצה מגובשת , שמעבר ליריבויות המקובלות במערכת מסוג זה , עבדה בהארמוניה ראויה לציון , תוך תפישה משותפת של תפקידי ה"הגנה" ודרך תפקודה - חבורה שנתכנתה בלשון התקופה "מפלגת ההגנה . " היו אלה חברי מפלגתו של בךגוריון עצמו ( יוסף אבידר , יעקב דורי , ( בלתי מפלגתיים ( ידין ) או חברים ב"תנועה לאחדות העבודה" ( גלילי , שדה , צבי איילון . ( בשלב זה ( המחצית השניה של ( 1947 היתה הבעיה המפלגתית שולית עדיין : הבעיה המרכזית לגבי בךגוריון היתה איך לכבוש את המערכת הזאת ולהכפיפה לרצונו , ללא ערעור . יוצאי הצבא הבריטי חסרו מעמד משלהם ב"הגנה . " גם אלה מהם , שהתגייסו לצבא לאחר שהגיעו לעמדות פיקוד ב"הגנה , " איבדו את מעמדם בתוך המערכת אחרי שנעדרו ממנה בשנים הקריטיות של "המאבק . " כאשר השתחררו מן הצבא הבריטי הם התקשו להשתלב ב"הגנה , " אם משום תגובתה הטבעית של מערכת הירארכית שנוטה לסגור את שורותיה בפני הבאים מחוצה לה , ואם משום שביקשו לעשות לביתם , לאחר שנות שרות , וה"הגנה" לא יכלה לתת תשובה הולמת לבעיות הפרנסה של אנשים , שחלקם הגדול היה כבר מטופל במשפחות ולא היה מסוגל להתאים עצמו למציאות הכלכלית של צבא במחתרת . אך טבעי היה שבךגוריון ירגיש רגשות אחווה כלפי אנשים אלה , שכמוהו כמוהם נתקלו במה שהוא נחפז לכנות בשם "קליקה" - קבוצה סגורה , המונעת חדירתם של אנשים חדשים , ומפריעה לעיצובה מחדש של המערכת מתוך שיקולים שאינם עניניים . עד מהרה נפוצו ידיעות שבךגוריון אומר להקים מטה צבאי מקביל , מאויש בקצינים מן הצבא הבריטי ; ואם לא די בכך - הוא הוגה תכנית של גיוס מחדש של יחידות הבריגאדה , על פיקודן ואנשיהן , ואלה ישמשו עמוד שדרה של הצבא הישראלי החדש . תכנית זו , אילו נתממשה , פירושה היה פירוק ה"הגנה" על כל יחידותיה , גם אלה שבתוכן השתלבו משוחררי הצבא הבריטי . לא זה המקום לקבוע עד כמה היתה תכנית זו מעשית . מה שברור הוא , שהיא לא הגבירה את האמון בין פיקוד ה"הגנה" לבין בךגוריון . במצב זה היה אך טבעי שאנשים יחפשו משענת להישען עליה : המשענת של פיקוד ה"הגנה" היה ישראל גלילי . גלילי המשיך לכהן כרמ"א , כלומר כסמכות פוליטית ציבורית שבאה במגע ישיר עם אנשי הפיקוד . הוא לא היה מפקד במובן ? הצבאי של המושג , ואף נזהר מלהעטות על עצמו איצטלה של מומחיות צבאית . הוא . 13 דברי יוסף יזרעאלי , ישיבת מזכירות מפא '' י , 30 . 10 . 1947 , ב '' ב . 14 . 24 / 47 עדות צבי איילון , יוסף אבידר , יגאל ידין , ישראל גלילי .
|
|